בננות - בלוגים / / תרגום מספרדית של "הגולם", מאת ח.ל. בורחס
כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

תרגום מספרדית של "הגולם", מאת ח.ל. בורחס

   הַגֹּלֶם  מאת חורחה לואיס בורחס

 

אִם (לְפִי קְבִיעַת הַיְּוָנִי בַּקְּרָאטִילוּס)

הַשֵּׁם הוּא אַבְטִיפּוּס שֶׁל הַדָּבָר,

בָּאוֹתִיּוֹת שׁוֹשָׁן כְּבָר

הַשּׁוֹשָׁן, וְהַנִּילוּס כֻּלּוֹ בַּמִּלָּה נִילוּס.

 

וְעָשׂוּי מֵעִצּוּרִים וּמִתְּנוּעוֹת,

יֵשׁ שֵׁם  מַחֲרִיד  שֶׁבּוֹ אֶת מָהוּתוֹ צוֹפֵן

הָאֵל וְהוּא,הַכֹּל-יָכֹל,שָׁמוּר, אָכֵן,

בִּשְׁלֵמוּתָן שֶׁל אוֹתִיּוֹת וַהֲבָרוֹת.

 

אָדָם וְהַכּוֹכָבִים יָדְעוּ סוֹד 

זֶה בַּגַּן, אַךְ חֲלוּדַת חֶטְאוֹ

(אוֹמְרִים הַמְּקֻבָּלִים) מָחֲקָה זֹאת,

וְהַדּוֹרוֹת אִבְּדוּ אוֹתוֹ.

 

תְּמִימוּתוֹ וְזִקּוּקֵי תַּחְבּוּלוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם

אֵין סוֹף לָהֶם. יוֹדְעִים שֶׁבְּיוֹם מִן הַיָּמִים,

בָּרֹבַע הַיְּהוּדִי חִפֵּשׂ עַם יְהוָֹה שָׁם

אֶת הַשֵּׁם, בְּלֵיל הַשִּׁמּוּרִים.

 

לֹא כְּזִכָּרוֹן אַחֵר שֶּׁפַּג

צִלּוֹ הַמְּעֻמְעָם בָּעֲרָפֶל שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה

דְּמוּתוֹ שֶׁל יְהוּדָה לִיוָא עֲדַיִן חַיָּה 

וּמְלַבְלֵב זִכְרוֹ שֶׁל מִי שֶׁהָיָה הָרַב מִפְּרָאג.

 

צָמֵא לָדַעַת מַה שֶּׁהַשֵּׁם

יוֹדֵעַ, שָׁקַע יְהוּדָה לִיוָא בַּהֲמָרוֹת

שֶׁל אוֹתִיּוֹת, בִּסְבַךְ וַרְיַאצְיוֹת,

עַד שֶׁהָגָה צָפְנוֹ  בַּהַגִיַּת הַשֵּׁם,

 

שֶׁהוּא הַהֵד, הַשַּׁעַר, הַשּׁוֹשְׁבִין וְהַהֵיכָל,

כְּלַפֵּי בֻּבָּה שֶׁשְּׁתֵּי יָדָיו  הַמְּגֻשָּׁמוֹת

חָרְשׁוּ כְּדֵי שֶׁעַל רָזֵי הַזְּמָן לַמֵּד אוֹתָהּ יוּכַל,

וְגַם עַל הַמָּקוֹם וְעַל הָאוֹתִיּוֹת.

 

דְּיוֹקַן הַשָּׁוְא הֵנִיד אֶת עַפְעַפָּיו הָרְדוּמִים,

רָאָה צְבָעִים וְגַם צוּרוֹת

שֶׁלֹא הֵבִין, אוֹבְדִים בֵּין רְחָשִׁים,

וְאָז נִסָּה תְּנוּעוֹת מְפֻחָדוֹת.

 

רָאָה עַצְמוֹ (כָּמוֹנוּ) שֶׁבָּאָה עֵת וּלְאִטָּהּ

בְּרֶשֶׁת קוֹלִית זוֹ גַּם הוּא שָׁבוּי: אֶתְמוֹל,

עַכְשָׁיו, בֵּינְתַּיִם, אֲחַר כָּךְ, יָמִין, שְׂמֹאל,

הַהֵם, הָאַחֵרִים, אֲנִי, אַתָּה.

 

          

 

(הַמְּקֻבָּל שֶׁכְּאֵלִיל כִּהֵן, יְצוּר רָחָב

כַּזֶּה כִּנָּהוּ גֹּלֶם.

בְּלַמְדָּנוּת לָאֲמִתּוֹת הָאֵלֶּה שֹׁלֶם

נוֹתֵן דַּעְתּו בְּכֶרֶךְ מִכְּרָכָיו).

 

הֶסְבֵּר עַל הַיְּקוּם הִסְבִּיר לוֹ הָרָב:

"זֶה חֶבֶל, זוֹ רַגְלִי וְזוֹ שֶׁלְּךָ", וְהֶשֵּׂגוֹ– שֶׁטּוֹב אוֹ רַע,

לְאַחַר שָׁנִים, אוֹתוֹ בְּלִיַּעַל וְסוֹטֶה

אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת מְטַאטֵא.

 

אוּלַי בַּשֵׁם הַמְּקֻדָּשׁ לָעַד

הָיָה שִׁבּוּשׁ בִּכְתִיבָתוֹ אוֹ פְּגָם

בְּהַבָּעָתוֹ. לַמְרוֹת כִּשּׁוּף כֹּה נַעֲלֶה שׁוּלְיַת אָדָם

כַּזֶּה דַּבֵּר הוּא לֹא לָמַד.

 

וְקָץ לִבּוֹ בְּכָל דָּבָר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכֶלֶב,

וְהַבָּעַת עֵינָיו, כַּלְבִּית יוֹתֵר מֵאֱנוֹשִׁית,

עָקְבָה אַחֲרֵי עֵינֵי הָרָב בָּאַפְלוּלִית

הַמְּפֻקְפֶּקֶת שֶׁל חַדְרֵי הַכֶּלֶא.

 

מַשֶּׁהוּ לֹא תַּקִּין  וּמְּגֻשָּׁם הָיָה בַּגֹּלֶם

כִּי עֵקֶב צְעָדָיו הָיָה מַסְתִּיר עַצְמוֹ

חֲתוּל הָרָב. (אוֹתוֹ חָתוּל אֵינוֹ בְּשֹׁלֶם

אֲבָל מִבַּעַד לַזְּמָן אֲנִי מְנַחֲשׁוֹ).

 

כְּמוֹ בֵּן לִקְרָאת אָבִיו הָיָה נוֹשֵׂא לָאֵל יָדָיו

וּמַעְתּיק אֲדִיקוּתוֹ  מֵאֱלֹהָיו

אוֹ קָד אֱוִיל וּמֻחֻיָּךְ קִידוֹת קְמוּרוֹת

וּמִתְקַעֵר חָלוּל בְּקִידוֹתָיו הַמִּזְרָחִיּוֹת.

.

הָרָב הָיָה מַבִּיט בּוֹ בְּחִבָּה

וּבְשֶׁמֶץ חֲרָדָה. אָמַר הוּא לְעַצְמוֹ: כֵּיצַד יָכֹלְתִּי

בֵּן מְצַעֵר כַּזֶּה  לְהוֹלִידוֹ וּמַהִי הִסִבָּה

שֶׁבִּגְלָלָהּ אֶת אִי-הָעֲשִׂיָּה, הִיא הַשְׁפִיּוּת, נָטַשְׁתִּי?

 

לָמָּה הִתְיַמַּרְתִּי לַסִּדְרָה הָאֵין-סוֹפִית

הַזֹּאת עוֹד סֵמֶל לְהוֹסִיף? וְלָמָּה לִפְקַעַת

זוֹ שֶׁל חוּטֵי שָׁוְא  שֶׁכָּךְ לַנֶּצַח הִיא נִטְוֵית

נָתַתִּי עוֹד סִבָּה וְתוֹצָאָה וּדְאָגָה נוֹסֶפֶת?

 

בְּשָׁעָה שֶׁל חֲרָדָה,כְּשֶׁהָאוֹר כְּבָר פָּג,

הָיָה הָרַב מַפְנֶה עֵינָיו אֵלָיו, אֵל 

פְּרִי יָדָיו, הַגֹּלֶם. וְלָנוּ מִי יַגִּיד מַה חָשׁ הָאֵל

כְּשֶׁהִבִּיט בָּרַב שֶׁלּוֹ מִפְּרָאג?

 

1958

(מספרדית: עקיבא קונונוביץ)

 

10 תגובות

  1. עקיבא יקר,
    צירוף מקרים?
    אתמול השתתפתי בכנס על המהר"ל מפראג במכון ון ליר.
    אחד המרצים הזכיר את השיר של בורחס. שאלתי את עצמי איך אשיג אותו.
    והנה הוא מושג
    תודה
    תבורך
    מאטעלע

    • עקיבא קונונוביץ

      למוטי יקר, אולי גם זה כתוב על ידי "הסופר העליון"?
      אגב, במקור הספרדי מצחיקה מאד החריזה בין SHOLEM ו-GOLEM.
      להתראות

      עקיבא

  2. תרגום יפה, עקיבא.
    "הגולם" בתרגום אחר, שלי עם פביאנה חפץ, התפרסם בשעתו בהליקון "דמויות" 1993

    • עקיבא קונונוביץ

      אמיר, תודה על תגובתך. האם תוכל לשלוח אלי במייל את התרגום הנ"ל?
      אני מודה לך מראש

      עקיבא

      • שמחה שהבאת תרגום זה. מקווה שיהא אות לבאות, פורץ דרך לתרגומים אחרים מספרדית שירעננו את מלאי השירים מאת גדולי המשוררים.
        תודה.

      • עקיבא היקר, צר לי אבל בשנים ההן עוד עבדתי על "איינשטיין"… אין לי במחשב (יש, אני מניח בספריית האוניברסיטה או בבית הספרים הלאומי וכד'), אבל הנני ואקליד לך מעט:

        אם (כמו שקובע היווני בקרטילוס)
        השם הוא האידיאה של הדבר,
        באותיות ה וֶ רֶ ד, הוורד מצוי כבר
        וכל הנילוס – במלה נ י ל ו ס.

        וכן יהא עשוי מעיצורים ומתנועות
        שם נורא, שאת מהותו
        של האל יצפין, ואת כל-יכולתו
        ינצור באותיות ובהברות מקובלות.

        אדם וכוכבי השמים ידעוהו
        בגן. החטא בחלודתו
        (אומרים המקובלים) מחה אותו
        והדורות – איבדוהו.

        לתחבולותיו ולתומתו של האדם אין קץ.
        ידענו, כי יום היה מימים,
        כשבלילות השימורים של רחוב היהודים
        עַם האלוהים אחר השם חיפש.

        שלא כמו אלה המאבכים צילם הפָּג
        בערפל דברי הימים
        עודנו ירוק ומלא חיים
        זכר יהודה ליאון, הרבי מפראג.

        • עקיבא קונונוביץ

          לאמיר יקר, תודה על הטקסט שהקלדת. אעיין בו, ובינתיים… נמשיך להרהר על הקושי שבמלאכת התרגום.

          עקיבא

  3. איזה שיר שיעמום.

    • עקיבא קונונוביץ

      שלום לך, אחת,
      אני מציע לך לקרוא אותו עוד פעם אחת ואפילו יותר. גם לי קורה לפעמים ששיר טוב נתפס בהתחלה כמשעמם.
      שבת שלום

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ