בַּפָּעוֹטוֹן (לגאיה, נכדתי)
כָּבַשְׁתְּ
עוֹד מִלָּה: "שֶׁ לִּ י!"
אַתְּ שָׁרָה אוֹתָהּ
בָּאַרְמוֹן
בְּמַקְהֵלַת תַּלְתַּלִּים וְעֵינַיִם
כְּחֻלּוֹת, חוּמוֹת, שְׁחוֹרוֹת.
אַתְּ שָׁרָה אוֹתָהּ
בְּשִׁנַיִךְ הַחֲדָשׁוֹת, הַלְּבָנוֹת:
"שֶׁ לִּ י!"
בְּעֶצֶם: "… לִי! לִי! לִי!…"
וַאֲנִי שָׁר
סוֹלוֹ
"…שֶׁ…"
עקיבא קונונוביץ
ירושלים, 2 ביולי 2009
עקיבא ידידי
במעט מלים ביטאת
תחושת אושר, בלי להזכיר את המילה.
בברכה
מאטעלע
מוטי, זה נכון– למרות כל מה שטמון ב"ש…". ראה גם את ההבדל בין לשיר במקהלה ובין לשיר סולו.
ולמרות זאת, יש אושר.
תודה מוטי על תגובתך.
בגדול שיר מקסים עקיבע .הלי לי לי הליליפוטי הזה מתחבר למילה סולו בלמדים מרקדים להם בארמונות של תלתלים .הפריע לי המשפם שינים חדשות מצד אחד ומצד שני השינים החדשות זה החיבור בין הסבא שאולי שיניו חדשות מרופא שיניים מתערבב עם הילדות שם השיניים קטנות ראשונות ועוד שאלה עקיבא מדוע בסוף אתה מרמז למשהו סתום …ש…אשמח להסבר שלך סיגל ס
סיגל, בזכותך גיליתי דברים חדשים בשיר.דרך אגב, יש לי שיר הפותח במלים:"אבי היה טכנאי שיניים/ורצה שאהיה/רופא שיניים/אבל אני/בחרתי בלשון…" וכו'.
באשר ל"…ש…" זה באמת סתום. הצליל הזה, המנוגד כל כך לצליל של הל', הוא חלקו של סבא שאינו שר במקהלה אלא סולו, והכול סתום ופתוח… וכך הוא משלים את שירת נכדתו.כל אחד מדגיש משהו אחר.
תודה על קריאתך המעמיקה.