חֲרָטָה
מִכָּל הַחֲטָאִים שֶׁל הָאָדָם
חֶטְאִי כָּבֵד: לֹא הָיִיתִי מְאֻשָּׁר.
אִכְזַבְתִּי אָב וָאֵם, כִּי רְצוֹנָם,
רָצוֹן צָעִיר, מִמֶּנּוּ לֹא נִשְׁאַר
אֶלָּא אָבְדַּן כֹּחוֹ שֶׁל בֵּן סוֹרֵר
בְּעַל-כָּרְחוֹ, נִסְחַף עִם קַרְחוֹנֵי הַשִּׁכְחָה,
שׁוֹקֵעַ בִּמְבוֹכָיו שֶׁל מְשׁוֹרֵר
בִּמְקוֹם לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה
וּלְשַׂחֵק אַמִּיץ, כְּמִצְוָתָם, מִשְׂחָק שֶׁיֵּשׁ
בּוֹ יֹפִי, גַּם סִכּוּן שֶׁל מַיִם, אֵשׁ
אֲוִיר וַאֲדָמָה. אֲבָל עַכְשָׁו
בְּיַד אָמָּן הוּא נֶאֱרָג בְּתֹאַם שָׁוְא,
מָבוֹךְ מֻשְׁלָם שֶׁמֵּעוֹלָם עוֹד לֹא חָמַל
וְלֹא הִרְפָּה כְּצֵל אוֹבֵד: הָיִיתִי אִישׁ אֻמְלָל.
חורחה לואיס בורחס
חורחה לואיס בורחס (1899-1984) –מסאי, מספר ומשורר ארגנטינאי
(מתוך: הקולר והקול, כרמל, 2004)
מספרדית: עקיבא קונונוביץ
תודה על המתנה הזו! בדיוק היום קיבלתי מצגת יפיפיה עם השיר של בורחס על הזיקנה. אותו רעיון– שהוא לא חי את החיים במלאותם.
סבינה, בורחס היה מספר מעולה ומשורר טוב ואדם לא מאושר. הכרתי אותו אישית.
הבה נלמד לא להיות דומים לו מבחינה אנושית.
עקיבא
עקיבא יקר,
"אמרה הבחורה במשקפיים הכהים, יש בתוכנו משהו שאין לו שֵׁם, והדבר הזה הוא מה שאנחנו" (בורחס, על העוורון, עמ' 218).
ואנחנו זה מה שהננו היום, כעת.
אם-כך, למה לחרוט בנפש בכוח שיוצר אומללות, על מה שאי אפשר לשנות ולתקן?
בן-אדם, למד מן העבר,
הפק לקח,
ופעל טוב יותר
בשמחה
לטוב ברגע הבא!
מאטעלע
מוטי, אתה צודק ואתה יודע כמוני כמה קשה להגיד תודה על כל רגע, מעין "מודה אני לפניך" לא רק כשאנחנו קמים אלא בכל רגע.
להתראות
עקיבא
תרגום מקסים
תודה
טוב דעת שיש עוד כמוני
עושים נאחס להורים…:)
עקיבא, תרגום משובח לשיר מעולה ומעניין. תודה.
מירי, לא מקרי הדמיון בין נאחס ונחת( נאכעס, באידיש).העיקר– עכשיו שאנחנו הורים — נגרום נחת לאבא -אמא שלנו ונרווה נחת, בעיקר מנכדינו.
תודה על תגובתך.
עקיבא
יפה השיר ויפה התרגום
לגזור ולזכור 🙂
ברוך הבא
ריקי, תודה על תגובתך.
עקיבא