ארכיון חודש: אוקטובר 2010

"אולטימטום" ספר שירים ראשון של משורר בן 82

"אולטימטום", ספר שיריו הראשון של זאב רבינא*, בן 82   זמן רב לא התרגשתי כל כך מקריאת ספר שירה כפי שהתרגשתי לפני כמה שבועות. כולנו שואלים את עצמנו מדי פעם איך אפשר להגדיר שירה,  או  האם בכלל ניתנת היא להגדרה, והאם התרגשותו של הקורא  היא מרכיב חשוב בה.   אני מציע כעת יסוד נוסף: המנטרה, כלומר,  אם שיר שאנחנו קוראים ...

קרא עוד »

לפעמים שינוי שם פירושו שינוי עמוק בחיינו

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם             א.   כָּך סַבָּא דּוּבּרוֹבְסְקִי נִצַּל: כְּשֶׁקּוֹלוֹ הָאוֹנֵס שֶׁל הַצָּאר צָר עַל  דּוּבְּרוֹב הָעִיר כְּדֵי לִלְכֹּד יְהוּדִים לַעֲבוֹדַת הַצָּבָא, הוּא הַמִיר תְּעוּדָתוֹ  עִם מַכָּר וּמֵאָז עַד הַיּוֹם קוֹנוֹנוֹבִיץ גַּם שְׁמִי.   אַךְ הַיּוֹם גָּמְלָה בְּלִבִּי הַחְלָטָה לְהָשִׁיב לְעַצְמִי אֶת עַצְמִי בְּשָׁלוֹשׁ אוֹתִיּוֹת מַהַשֵּם הַמְּקוֹרִי– שֶׁאֶצְלִי הַכֹּל יִהְיֶה דְּבִיר, אַף הַצַּד  יִהְיֶה בַּמֶּרְכָּז, אֶשְׂחֶה וַאֲחַיֵּך בַּמֵּצָר וְגַם אִם ...

קרא עוד »

משורר לא-יהודי זכה בפרס על שיר מוקדש לילדה שנספתה באושוויץ (במת אורח: מאנואל טוסקה)

אֶקְרָא לָךְ אֶסְתֵּר הַקְּטַנָּה (אושוויץ)   עַל פִּסְגַּת הַר שְׂעָרוֹת רָאִיתִי אֶת צַמּוֹתַיִךְ, אֶסְתֵּר הַקְּטַנָּה, יַלְדָּה יְהוּדִית אַלְמוֹנִית. הַקְּרִיסְטָל הַקַּר שֶׁל הַגְּלוֹסְקָמָה הַגְּדוֹלָה לֹא הִרְשָׁה לִי לְנַשֵּׁק אוֹתָן בִּמְסִירוּת אֲדוּקָה, כְּמִי שֶׁמְנַשֵּׁק שְׂרִידָיו שֶׁל קָדוֹשׁ.   בְּדִיּוּק כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתְּ אֶל הַמִּסְתּוֹרִין וּמַבָּטֵךְ הַמִתְפַּעֵל לָגַם מֵעֹנֶג הַחַיִּים בֵּין צְלָלִים וּפְחָדִים, בְּהַעֲוָיָה בּרוּטָלִית  חָטְפוּ מִמֵּךְ אֶת צַמּוֹתַיִךְ שֶׁרֵיחָן בּשֶׂם דְּבָשׁ, וּבְלִבֵּךְ הַמְּבֹעָת וְהָרַךְ ...

קרא עוד »

סוף סוף אני אחר

  סוֹף סוֹף אֲנִי אַחֵר   סוֹף סוֹף אֲנִי עוֹזֵב דְּבָרִים דְּחוּפִים שֶׁל אֲחֵרִים וְעוֹסֵק בְּעַצְמִי טִפָּה מוּל יָם.   סוֹף סוֹף אֲנִי אַחֵר, טִפָּה זוֹרֶמֶת מִבֶּרֶז חָלוּד כָּאן מוּל הַמַרְאָה.   וְזֶה דָּחוּף כָּל עוֹד טִפָּה, כָּל עוֹד מַרְאָה…     עקיבא דביר (קונונוביץ)   ירושלים, 10-10-10

קרא עוד »

בננות, האם אתן מזדהות עם השיר "אישה"?

אִשָּׁה       אֲנִי אוֹהֵב נָשִׁים,   הֵן אוֹהֲבוֹת שִׁירָה.   אִשָּׁה אוֹהֶבֶת בַּיִת,   אִשּׁה אֵינָהּ רוֹצָה   חָרוּז בּוֹדֵד   אֶלָּא מַחֲרֹזֶת,   שֶׁצְּלִיל יִהְיֶה צָלוּל,   לֹא צֵל שֶׁל קֹול.   אִשָּׁה אוֹהֶבֶת קוֹל קָלִיל   חוֹבֵק הַכֹּל,   וְשׁוּב לִקְרוֹא   עוֹד   עוֹד…       ירושלים, 2004  

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ