ארכיון כותב: עקיבא קונונוביץ

סונט מתבגר

סוֹנֵט מִתְבַּגֵּר     אֲנִי לַח וְאָדֹם, חוֹנֵק כְּמוֹ הָעֲנִיבָה שֶׁל אַבָּא בַּמִּשְׂרָד כְּשֶׁדִּקְלֵם הַיּוֹם בַּטֶּלֶפוֹן: "אַתָּה כָּבֵד מֵרְבָבָה!"   נָכוֹן שֶׁאֲנִי לוֹחֵץ, יוֹרֵד לִלְחָיָו, אֲבָל כְּשֶהוּא מוֹשִׁיט יָדוֹ לִלְחָיַי: "נוּ, תִּתְבַּגֵּר!" אֲנִי כְּמוֹ חֵץ   נִנְעָץ בֵּין שְׁתֵּי עֵינָיו, וְהֵן כְּמוֹ שׁוֹט עַל זוּג עֵינַי הַמְלַטְּפוֹת רַק אֶת עֵינֶיהָ הַחוּמוֹת.   אוֹתָהּ אֲנִי מַרְטִיט, אִתִּי הִיא מְרוּצָה כְּמוֹ חָזֶה ...

קרא עוד »

האדם דיסלקטי

     הָאָדָם דִּיסְלֶקְטִי (מעין תחינה)   לַמֵּד אוֹתִי לִרְאוֹת   אֶת הָאוֹת מֵאֲחוֹרֵי כָּל אוֹת אֶת קוֹד הַיְּלָלָה בַּלַּיְלָה הוֹרֵנִי נָא לִקְרֹא לַמְרוֹת הָעֲרָפֶל       ירושלים, ערב יום כיפור תשס"ט        

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ