אפרת מישורי משוררת, מבקרת, מנחת סדנאות כתיבה

כבר אינני   כבר אינני  מלאה באוויר של תשוקתך לדעת את סבלי וגבול הצער שיכולת לשאת אינו גבולי, אינו גבולי.   הגבול הוא ים – הגבול הוא ים – הגבול הוא ים עצום ורב – ובו אבכה את בדידותה של חוויה שאין לה אם ואין לה אב

השושנה   השושנה מתה. תולעי המוות שכרסמו בה רוחשות חיים.   וכמו מגש מורם ביד שרירית ובוטחת גבעולה הירוק עוד מניף רעמת שיער פורחת.   תפזורת עלים אדומה, מלבלבת, במה נפלאה    למועקה מתגנבת.   מתוך "אנך ואנחה"

ההבנה   אין כמוני אבל יש   אחרים מתוך  "אנך  ואנחה"

נשימה   ניפחתי אותך נשיפה נשיפה  כמו בלון צבעוני והכרחתי אותך להתמלא בכל האוויר שהוא אני.   אחר-כך הפכתי אותך לבלון רכרוכי ושאיפה שאיפה גנבתי ממך את כל האוויר   חזרה אל תוכי.          * מתוך "אנך ואנחה"           

הכריש   אף אחד לא ידע על מותו אבל אחת יכלה לשער. שיניו עוד היו קפוצות  במסדר השורות האימתני וגופו עוד הטיל צל למרות שנרקב מבפנים    הוא היה מת   מתוך "אנח ואנחה"  

הי גנישו   הי גנישו,               הי גנישו,               כמה זמן עבר                                          מאז                         ששרתי לך שיר?   הי גנישו, הי גנישו, כמה זמן עבר מאז ששרתי לך שיר?   הי גנישו, הי גנישו,   כמה  –  ? כמה  –  ? כמה  –  ? כמה  –  ?   כמה זמן עבר?                           ובגלל גנישו   ובגלל ...

  ידיעת היבשת   את ידיעת היבשת אביא מן הים. רטובה אתהלך בין יושביה ואת שפתי הלחה אחלק עם שפתם.   כל יום אני מעלה אל החוף את כבודתי הכהה, הזרה. כל יום החוף גומע שפעה של מים סמיכה, עכורה.   החוף הוא קו ארוך ומפותל, הוא שירי החד. שני צדדי כותבים אותו הופכים אותו   לדף אחד. מתוך "אנך ...

בכל פעם           בכל פעם שאת מבינה, את לא מבינה. בכל פעם שאת עונה, את לא מדברת. בכל פעם שאת מדברת, את שותקת. בכל פעם שאת פעם, את אף פעם.   בכל פעם שאני באה מישהו בא ואני עוד לא התחלתי. בכל פעם שאני מתחילה מישהו מתחיל ואני עוד לא נולדתי. בכל פעם שאני נולדת מישהו נולד ואני עדיין ...

הבכי   הבכי פרכס בעווית אחר-כך כבה. שנים רדפה אחריו כאילו היה אהבה מחפשת פירוש אחר לאבא ואמא באה מאמצע הסבך כדי להתירו מקדימה.   הגיע תור הים. הגיע תור שדה כחול של אי- ידיעה מלוחה – נפרש כשטף דם יבש מעל לעין הנפקחת   הפקוחה. מתוך "אנך ואנחה"

כן   כן, דווקא כן,   דווקא בשדה האידיוטי ההוא, עם ירח לבן מלמעלה ותבן צהוב מתחת,   כשרגלי פסוקות בחוסר פחד,   וכל ההיקף הזעיר של ראשי חפון בחזה המריח   של אהובי הטיפשי.