בננות - בלוגים / / כאן ועכשיו
אפרת מישורי
  • אפרת מישורי

    ילידת 1964.  הנחתה סדנאות כתיבה ושירה במוסדות שונים וכתבה ביקורות אמנות ושירה בעיתונים ובכתבי-עת. בעלת תואר דוקוטור מאוניברסיטת תל-אביב (על תל-אביב בשירתו של אבות ישורון). זכתה בפרסים שונים, ובהם פרס רון אדלר לספר ביכורים (1994), פרס קרן יהושע רבינוביץ לשירה (2000) ופרס היצירה לסופרים עבריים מטעם קרן ראש הממשלה (2001). סיפורה  ידיעת היבשת זכה בתחרות הסיפור הקצר של עיתון 'הארץ' לשנת 2004. מתגוררת בתל-אביב.

כאן ועכשיו

כאן ועכשיו

 

בנעורי

נגעתי בשירה מתוך חשש נזהר

 

פועמת במרחק בטוח

מלב תשוקותי המשוועות להודאה.

 

עכשיו

בכל רגע ורגע אני מגיעה.

 

אבל אני

הוא שם של שומאדם.

 

כאן

הוא שם של שומקום.

 

זה

איננו שם של זה,

 

ועכשיו

עלי ללכת.

 

 

 

 

 

 

מתוך "אנך ואנחה"

6 תגובות

  1. הי אפרת, רק כשאת עוזבת נוכח המקום שבו היית. המרחק הקבוע ממה שהיה וממה שלא יכול להיות. השיר עוטף מכל צדדיו את החלל שאין לו שם, מקום או הגדרה אחרת. ואז ברגע שאת הולכת הוא הופך לשיר. אפשר להרגיש את הדופק.

    • תודה, יעל, ההליכה גם יוצרת את ההגעה בכל רגע, לא לשיר ובכל זאת אליו, מן החיים שמחוצה לו ואליהם (-:

      • אכן, המקום שבו היית, הוא גם המקום אליו את יכולה לחזור בכל רגע, זהו בו זמנית, שומקום והמקום. איזה יופי.

  2. תורמת דם סדרתית

    נהניתי זו לא הנאה
    בטירוף זה לא טרף
    ועכשיו גם עליי ללכת

  3. אפרת, כ"כ אהבתי את הזיקה בין שירה לבין "תשוקותיי המשוועות להודאה".
    הגדרה מקסימה וכ"כ מדוייקת. תודה!

השאר תגובה ל *** ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאפרת מישורי