זמן הרוך אישה, אימא, מלמדת, מנחה ועובדת עם אוכלוסיות מוחלשות
H3 {font-size:10pt; color:#666666; font-weight:bold; margin:10px 15px 5px 5px; text-align:right;}
a {color:#B4011E; font-weight:bold;}
.smallp {font-size:8pt;}
/* boxes */
.buxaLT {float:left; margin:0px 6px 6px 6px; width:40%; padding: 8px; background:#CCCCCC;}
.buxaST {margin:0px 6px 16px 6px; margin-right:20px; width:95%; padding: 8px; background:#CCCCCC;}
.buxaLT UL {padding-right: 5px;}
/* images */
.infopoped {font-size:80%; color:#967B7B; direction:rtl; text-align:right;}
.imgDiv {text-align: center; margin-right:auto; margin-left:auto;}
.imgbox {border: solid #9B9B9B 1px;}
.imgboxoff {border: 0px;}
.imgDivLeft {float:left; margin:2px 2px 2px 2px;}
.imgDivRight {float:right; margin:2px 10px 2px 2px;}
.imginline {float:left; margin:8px;}
.imgRight {float:right; margin:2px 0px 2px 2px;}
/* quote */
blockquote {color:#000000; font-size:10pt; padding-left: 10;padding-right: 10; margin-left: 5px; margin-right: 25px; border-right: #e0e0e0; border-width: 0 1 0 0px; border-style: solid; direction: rtl;}
blockquote.engq {color:#000000; font-size:10pt; padding-left: 10; padding-right: 10; margin-left: 25px; margin-right: 15px; border-left: #e0e0e0; border-width: 0 0 0 1px; border-style: solid; text-align:left; direction:ltr;}
blockquote.engq P{direction:ltr;}
ul,ol { margin: 0 0 1em 0; padding-right: 25px;}
LI {font-size:10pt; color:black; margin:5px 15px 5px 5px; direction: rtl;}
זו ההזדמנות להביע את דעתי על מה שקורה בבלוגיה.
לפני כשנה הואשמתי בבננות, על ידי שני חברים מרכזיים, ב'טרוליות'. אני וחברה שרק הגיעה שבועיים לפני לבלוג. חברתי ואני עזבנו את בננות באותו יום. אחר כך התרחשו ארועים שגרמו לי לשוב, בברכת יעל ושירלי.
אני רואה ששוב סוערים המים בבננות. לדעתי הם ימשיכו לסעור כל עוד כל אדם יוכל לדבר כאן ולהתחזות לאדם אחר. ברשת יש הרבה רוע, כל היצרים המוחבאים מאחורי מסיכות פנים ותהליך אבלוציוני של סובלימציה חברתית, נשפכים ישירות החוצה למקלדת, ללא חסמים.
כל אדם ניתן לרדיפה ברשת, כל עוד אין תוכנה לזיהוי איי פי להגנתו.
התגוררתי באותו מלון, בפסטיבל מטולה, עם מי שחשדה בי לפני כשנה, פה בבננות, ששלחתי לה מכתבי הטרדה. לקחו לי שלושה ימים עד שהעזתי להתיישב לידה, ולשאול אותה מדוע לא פנתה אלי ישירות כשהוטרדה וחשדה בי.
שאלתי אותה אם היא עדיין חושדת בי, לשתינו רווח לאחר השיחה. אין לי ספק שהיא אכן הוטרדה על ידי אדם שחיקה את סיגנון הביטוי שלי. אין לי גם ספק שאילו הכרנו שלא בוירטואליה, לא היה עולה על דעתה שאני אנסה להתנכל לה.
לכן רבותי, לרשת הרבה צדדים, ואם היא מכוערת, היא מכוערת בדיוק כפי שמכוערים התהומות של נפש חלק מאיתנו.
לי אישית נמאס מהתגובות הקנטרניות המורעלות שאני מקבלת, לכן בעיקר אני מעלה הודעות ובפירוש לא מחפשת אינטרקציה חברתית, פעם האגו עבד לי על פי כמות התגובות שקבלתי, היום אין לי בעיה שלא תהיה אפילו תגובה אחת, מספיק לי לראות כמה קראו את מה שהעליתי.
אז כל אחד וטעמו, וחיפושיו ברשת, אני רק יכולה לומר אחרי שבע שנות רשת, שהרשת אפילה וסבוכה כמו מערכת הביוב במטרופולין הכי הומה בתבל.
והנה המכתב שנמחק:
אנחנו, בנות ובנים ישראלים להורים יוצאי ארצות-ערב וארצות האיסלאם, מביעים את תמיכתנו ברוח החדשה שהציג הנשיא אובמה בנאומו בקהיר – רוח של פיוס, ראייה מפוכחת, חתירה לצדק, וכבוד. כבוד לדתות השונות, לתרבויות השונות, ולבני האדם באשר הם בני אדם.
נולדנו בישראל ואנחנו ישראלים. מדינתנו חשובה לנו, ואנחנו רוצים לראותה בטוחה, צודקת ומשגשגת לטובת תושביה. בו בזמן, ההיסטוריה הקרובה שלתוכה נולדנו אינה יכולה למחוק היסטוריה בת מאות ואלפי שנים, שבהן חיו הורינו והורי הורינו במזרח-התיכון, באזורים העצומים שבשליטה מוסלמית ובארצות-ערב. אבותינו ואמותינו לא רק שחיו באזור מאז ומעולם, אלא השתתפו במרקם החיים ותרמו רבות להתפתחות התרבות והאזור. גם היום, תרבות ארצות האיסלאם, המזרח-התיכון ותרבות ערב, הינן חלק מזהותנו, חלק שאיננו יכולים לעקור ושאיננו רוצים לעקור.
בהיסטוריה של יהודי ארצות האיסלאם היו רגעים כואבים. אולם בבחינה הוגנת ומפוקחת, הרגעים הקשים אינם יכולים להסתיר ולכסות על היסטוריה אדירה של חיים משותפים. השליטה המוסלמית ביהודים הייתה סובלנית ונדיבה הרבה יותר מאשר השליטה הלא-מוסלמית, ולא ניתן להשוות את גורל היהודים בארצות האיסלאם לגורלן הטראגי של קהילות יהודיות שלמות באזורים אחרים, ובעיקר באירופה.
אפשר לראות את עשרות השנים האחרונות כשבר בין היהודים וישראל לבין העולם הערבי והמוסלמי. אנחנו מעדיפים לראותן כסדק כואב וזמני בהיסטוריה ארוכה הרבה יותר, הכוללת עבר משותף ועתיד משותף. גם כשאנחנו מסתכלים על המפה, אנחנו רואים את ישראל כחלק מן המזרח-התיכון, ולא רק מן הבחינה הגיאוגרפית.
היהדות והאיסלאם אינן זרות זו לזו מבחינה תיאולוגית-רוחנית, היסטורית ותרבותית. התקיימה ביניהן שותפות רבת דורות, אשר זכרה נמחק בעשורים האחרונים, הן בישראל והן ברוב העולם המוסלמי, זאת יחד עם ההיסטוריה הייחודית של יהודי המזרח וארצות האיסלאם (המהווים כיום כ-50% מהאוכלוסייה היהודית בישראל!). בתהליך הפיוס המתבקש בין מזרח ומערב, בחזרה הרצויה מן העוינות והפחד אל שיתוף הפעולה והחיים המשותפים, היהדות ויהודי המזרח יכולים וצריכים להוות גשר חי של זיכרון, תיקון ושותפות.
מנקודת מבטנו השבר בין ישראל לבין העולם הערבי והמוסלמי אינו יכול להישאר שבר לאורך זמן, שכן הוא חוצה את זהותנו ואת נפשותינו. באשר לסכסוך הטראגי הישראלי-פלסטיני, אנחנו מקווים שיימצא במהרה פתרון הוגן של כבוד והכרה הדדית, של התחשבות בתקוות, בפחדים ובכאבים של הצד הפלסטיני, כמו גם באלה של הצד הישראלי. על כן אנחנו מביעים בזאת את תמיכתנו ברוח שהציג מר אובמה בקהיר, ומצטרפים לתקווה לעתיד שבו גשרים של כבוד הדדי ואנושיות יחליפו חומות של חשד, תוקפנות ושנאה. כל זאת ברוח הצדק וההומאניזם המשותפת הן ליהדות והן לאיסלאם.
על החתום: קובי אוז (טוניס), יוסי אוחנה (מרוקו/בֶּרבֶּריה), חדוה אייל (איראן), נטע אלקיים (מרוקו), אלמוג בהר (עיראק), מואיז בן הראש (יליד מרוקו), נוית בראל (טריפולי, לוב), יעל ברדה (טוניס), יצחק גורמזאנו גורן (יליד מצרים), בת-שחר גורמזאנו גורפינקל (מצרים/עיראק), יאלי השש (לוב/תימן), קלריס חרבון (מרוקו), יעל ישראל (איראן/טורקיה), שלומית ליר (איראן), ד"ר נטלי מסיקה (טוניס), שמעון מרמלשטיין (אפגניסטאן), אורלי נוי (ילידת איראן), יונית נעמן (תורכיה/תימן), עו"ד צבי נח (עיראק), דרור ניסן (טריפולי, לוב), יחזקאל נפשי (עיראק), יובל עברי (עיראק), קציעה עלון (כורדיסטאן/בוכרה), אדמית פרא (תימן), יחזקאל רחמים (עיראק), יודית שחר (טורקיה), מתי שמואלוף (סוריה/איראן/עיראק), נפתלי שם טוב (איראן-כורדיסטן/עיראק), סיגלית בנאי (תימן/עיראק), מיכה שמחון (מרוקו), אילן שאול (תורכיה/מצרים), ראובן אברג'ל (יליד מרוקו), עדי עסיס (חאלב, סוריה), שירה אוחיון (מרוקו), שלומית בנימין (סוריה/תורכיה), יעל בן-יפת (עדן/עיראק).
את צודקת יודית. אבל את יודעת ששום בלוגיה או אתר גדול ברשת לא ישימו לעולם זיהוי, כי אז רבים לא יגיבו, ויהיו גם פחות כניסות. ולזה אף אתר לא יסכים.
מה שאומר, שלפחות במקום קטן כמו פה, שאנשים ינסו להתנהג בבגרות ובאחריות ובחברות, ויפסיקו עם ההתנכלויות ההדדיות. אני עדיין מאמינה שזה אפשרי. לפעמים יש כאן שבועות רגועים מאוד. מה שאומר, שזה ניתן לביצוע.
כדבריך יחליפו חומות של חשד, תוקפנות ושנאה כל זאת ברוח הצדק וההומאניזם המשותפת הן ליהדות והן לאיסלאם
טעיתי ושכחתי את רוח הצדק וההומאניזם המשותפת גם לגברים ולנשים ונתקפתי שנאה וחומות של חשד תודה לך יודית שהזכרת לי
שיהיה לך בהצלחה ענת, לא פשוט העולם שלנו.
מאוד לא פשוט יודית ולפעמים אני טועה אבל גם יודעת לבקש סליחה
יעל, ברשימות יש זיהוי איי פי ואני לא חושבת שזה הקטין את התגובות. אני למשל זיהיתי מטריד אחד לפי האיי פי וככה נפטרתי ממנו לנצח, פשוט אמרתי לו שאני יודעת מיהו ונפטרתי מהצקותיו.
להגיד לבני אדם להתנהג יפה זה באמת יפה אבל לא מועיל, כי יש רוע, ורוע מתוחכם יכול לעשות לבני אדם את המוות ברשת. בסיגנון, לכי תוכיחי שאין לך אחות. שהרי זה מה שהייתי צריכה להוכיח, שאני לא.
אבל ברשת יש גם יופי, ואני בעצם צמחתי כיוצרת ברשת, התחספסתי ברשת, והנה אני עדיין כאן, והמצאותי אומרת הכל.
מה זה אומר זיהוי איי.פי?
יודית,
שירלי טוענת שעניין האיי פי הוא חסר שחר, ללא הזיהוי שיכול לתת רק ספק האינטרנט.
היא אמרה לי שבכל ניתוק מהאיטרנט, וחיבורו מחדש, המחשב נותן איי פי חדש. בדקתי את זה אצלי בעמוד ניהול ב"רשימות", ואכן היא צודקת. תנסי אצלך. תתנקתי מהאינטרנט, אחר כך תתחברי שוב, תכתבי שוב תגובה אצלך ברשימות, ותראי שמספר האיי פי משתנה.
את בוודאי זוכרת שלפני כשלוש ארבע שנים היתה הצעת חוק לחייב ספקי אינטרנט לתת זיהוי של הצרכנים, במקרה של רצון לתבוע וכו', אבל הצעת החוק נדחתה. וספק אינטרנט לא חייב לתת זיהוי של צרכן.
אז בעצם יוצא שהאיי פי לא יכול לעזור בזיהוי, ואיו שום דרך אחרת לקבל זאת מלבד ספק האינטרנט, וזה לא בר ביצוע.
יש רק את הדרך של "דה מרקר", אבל שם זו רשת חברתית, אז זה שונה לגמרי. שם כשמציקים לי אני ישר מדווחת להנהלה ומבקשת את חסימת המגיב המציק. ולכן גם אי אפשר להתחזות שם, ובטח שלא לבלוגר.
יעלה, יש אנשים שיש להם איי פי קבוע, לי למשל, לרוב האנשים זה לא משתנה.
טוב, אני לעמל יומי, יום ארוך, אסיים בלילה מאוחר. בין לבין בערב בשש וחצי אדבר בגלי צה"ל על הספר.
שבוע אחרון של קריעה, אחר כך אעשה משהו בשביל הנשמה.
יעלה, רוקט זה לא ראשד, נכון?
לא יוסיף למדינה האומללה הזו, שתהיה יותר מוסלמית ממה שהיא בין כה וכה.
את בטוחה? תבדקי את זה בעמוד ניהול ברשימות. בסדר? כי אני עשיתי מה ששירלי אמרה, וזה השתנה באמת כמו שהיא אמרה. מה שאומר שאם מתנתקים ומתחברים שוב אפשר לרמות את המערכת.
לא, ראשד של של פרסים. עם הרבה עלים קטנים. טעם צנוניתי. טעים בטירוף עם אורז. יש בשוק, לפעמים גם בסופר. בשוק אני קונה אותם אצל "כרמלה".