בִּימֵי חֹרֶף
כְּשְׁהַצִּפּוֹרִים עָפוֹת נָמוּךְ
מִתְחַשֵּׁק לִי לִתְפֹּס אַחַת
לְלַטֵּף לִמְחֹץ
לְהַשְׁלִיךְ
וּלְהַמְשִׁיךְ
כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי עוֹשָׂה לַלֵּב הַכּוֹאֵב
אִם הָיָה מֵעֵז לְהַרְאוֹת אֶת פָּנָיו
וּמִתְיַשֵּׁב לִי עַל הַכָּתֵף