תמי פיאלקוב קאלי מוכשרת…
לחצי הכדור הדרומי
במוח, אין יכולת לתקשר.
הזכרונות תקועים עמוק,
מידה XL באובדן-
כמו פינה נידחת בקצה דף,
דף בלי כותרת, או עלילה,
אבל עם מסקנה קורעת לב.
כמו השירה שלי
כתובה בשורות קצוצות,
שירה לעצלנים
XS בתקשורת
כמו האהבה שלא קיבלתי
בָּילדות השכוחה
כשניסיתי לעוף כמו ציפור פרוסת זרועות
מתאבדת באוויר בצורת V
עכשו תנו לי V
ותעברו דף
שיר יפה עם זכרונות ילדות צורבים אהבתי את השורה האחרונה ההומוריסטית צינית המרמזת על "חפפנות" הקורא בן זמננו
חנה תודה. "הכל חפיף" זו דרך התמודדות שאני לא מזלזלת בה. לא שאת …
גם הומור לפעמים עוזר..:)
התכווצתי. פיזית ונפשית.
המילים הכי 'רגילות' (נניח) והשיר הכי כואב שאפשר לכתוב.
"כמו השירה שלי / כתובה בשורות קצוצות / (…)"
"כמו האהבה שלא קיבלתי / (…) / (…) / מתאבדת באוויר בצורת V"
והמודעוּת, והתודעה:
"עכשו תנו לי V
ותעברו דף"
הרגשה קשה, מכווצת. וכל כך נכונה בימים אלה.
—
תודה, תמי.
רבקה תודה. מצטערת על שהתכווצת. מעומק הלב שלי אני כותבת ותמיד הייתה לי ידיעה שלוּ אספר/אכתוב את כל מה שאדם אחד סוחב- הקוראים לא יוכלו להכיל.
אני דוקא חושבת שהשיר בונה את עצמו לאט אל הקליימקס של "תנו לי v ותעברו דף"
מתחיל בשירה הקצוצה, וממשיך באהבה הקצוצה שגרמה לדוברת לנסות לעוף כמו ציפור מתאבדת בצורת v. ואז מגיע ההיפוך: תסמנו אותי ותעברו הלאה. כלומר: תחזקו את הסטוריית חיי שהיא עם אהבה קצוצה וכו'. גם אתם הקוראים נותנים אהבה קצוצה וממשיכים הלאה.
נעמה תודה לקריאה שלך.
אהבה קצוצה זה מה יש ועם זה צריך להתרומם למעוף.
נורא עצוב !
"עכשו תנו לי V
ותעברו דף"
תמי יקרה מזכירה לך ש V זה לא רק "עובר" זה גם "ויקטורי" !
ריקי יקרה תודה.
ה- V של הציפור הוא "ויקטורי" מקברי, אבל ניצחון- היא הצליחה לעוף (כמתאבדת באוויר) כדי לא לחוות את ה"עצוב".