בננות - בלוגים / / מחאה חברתית
תמי פיאלקוב קאלי
  • תמי קאלי

           

מחאה חברתית

 

 *את שיר מס' 1 כתבתי לפני שידעתי שסילמן יצית עצמו…

1.

 ריח נדודים באוויר

ואין ארץ

בְּמולדת שעשויה מגרעין רקוב.

כה מֻכֶּה דין וּמִדְרָש בה,

ואנו שורדים ממפגן להפגנה,

אפילו נביאים גוססים מִסֵּבֶל.

                                                                                                                   , אנא נִבְרַח טרם חֻרְבַּן

כבר מָאַסְנוּ באין-דרך

ובאין צדיק פורח

נחרחר כגמל בכיכר העיר

עד עֵת יבוא התרנגול

ויקרא בקול

קוקוריקו-

 

2.

יכולתי לעלות על במות בְּעַרְבֵי-קיץ,

להופיע בשמלת ארגמן,

לפַדֵר את קימטי הצער

לתת נאום של חרות או של תחיה,

להזכיר את פתיתי האורז המופלאים

של בן גוריון, ואיך הקים לנו כור

בלי היתוך, לספר על פולה ועל פולארד

על צדק חברתי, ועל כל מה שסוציאלי,

והיו מריעים לי בכיכר,

משתטחים עד בוא טבור הליל

ואחר כך, בדד, בצעדי צללים

יצעדו כולם לבתיהם.

 

מחר ישלשלו המוני ידים

את הפתקים שידביקו,

שיאחו את החומר המשובח

ממנו יהיה בנוי כתר המלכות החדש.

מחר יוולד לנו אלוהים

 

 

 

 

4 תגובות

  1. מחר לא יכול להוולד אלוהים חדש כי אם מולך חדש
    אלוהים היה הווה ויהיה
    אבל זוהי התפיסה הצרה של האנשים שהיטבת לתאר אותה בשיר המחאה שלך
    בקר אור, תמי

    • חנה בקר טוב…זה בדיוק הדבר הקל, להאשים את הפוליטיקאים במקום להבין שהשינוי חייב לבוא מתוכנו ורק אז תקום הנהגה שראויה לנו, שתשקף את השינוי בתפיסה החברתית שלנו. שנחזור לערבות הדדית…

  2. אהבתי את המקצבים שלך,

    כלפי התחלפות המילים בינך לבין חנה נראה לי שעולה חוסר ההבנה על הדימוי "אלוהים חדש" . אני חושב שהבלבול הוא לטובצ השיר כי הוא עונה על שני המתחים שכל אחת ממכן העלתה.

    שיר שכתבתי עם חבר לספסל הלימודים על סילמן בערב בו שרף עצמו

    אַל תִּירָא | נדב נוימן, אלון בר

    הַאִם אֵי פַּעַם הָיָה סָפֵק בֵּין גַּחֶלֶת לְזָהָב
    הַאִם קַיָּם מַלְאַך שנוֹתֵן לְיֶלֶד חופֶשׁ
    לִשְׁלוֹחַ יַד אֶל נַפְשׁוֹ, אֶל פִּיו, אֶל פָּנָיו
    ומְשַׁקֵּר בּוֹ זְמִירָת אַל-תִּירָא. אַל תִּירָא
    כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ האֵשׁ ולֹא תִכָּוֶה,
    וְהלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ
    וְהפְּקִידוֹת וְאַתָּה וְהפְּקִידוֹת
    הֵן הָיוּ יְכוֹלות לַעֲשׂוֹת כְּאִילּוּ אִכְפַּת לָהֶן
    לִהְיוֹת כִּמְעַט מַלְאָכִים
    ולִקְרוֹא לַיֶלֶד בִּשְׁמוֹ: מֹשֶׁה
    לֹא יַרְקָן תוּנִיסאי רַק נָהַג מוֹנִית חיפאי
    אַתָּה מֵבִין, זֶה לֹא הַמָּקוֹם לְהָרִים בּוֹ אֶת הָרֹאשׁ
    בֶּטַח לֹא לכתוֹב בּוֹ – אֲנִי מַאֲשִׁים
    מַר סילמן, אַל תִּירָא,
    רַק תַּחְתום עַל ההַצְהָרָה:
    זֹאת הַצָּתָה עַל רֶקַע אנרכיסטי
    נִסיוֹן פִיגוּע בְּלֵב האוּמָה.
    רָצִיתִי לִמְשׁוֹך אֵשׁ
    וְלֹא אֶת קִרְיָת הַמֶּמְשָׁלָה
    וַאֲנִי מַאֲשִׁים אַך וְרַק אֶת עַצְמִי
    וְאֶת גַּבְרִיאֵל. ואֱלוהִים עֵדִי
    הגַּפְרוּר נִדְלַק
    וְהָאֵשׁ גְדולָה
    וּמִשְׁתּוֹלֵלת
    בְּקִרְבִּי

    • הגַּפְרוּר נִדְלַק
      וְהָאֵשׁ גְדולָה
      וּמִשְׁתּוֹלֵלת
      בְּקִרְבִּי

      נדמה שהאש גדולה בפנים ובחוץ…כמה קשה ונוגע, השיר שלכם.. תודה..

© כל הזכויות שמורות לתמי קאלי