כְּמוֹ כוֹכָבִים בְּפְלָנֵטוֹת, הָיִינוּ כְּיְלָדִים שֶׁל הַדֻּבָּה הַגְּדוֹלָה. יָשַּׁבְנוּ בָּעֲגָלָה הַקְּטַנָּה וְהִתְגַּלְגַּלְנוּ בְּשְּׁבִילִים שֶּל חָלָב וּדְבַשׁ עַד קֶרֶן הַשֶּׁפַע. שָּם פָּגַשְֹנוּ אֶת סָנְטָה בְּמוֹלָד לוּנָה חִלָקְנוּ מִשְׂרוֹת וְמַתָּנוֹת, רוֹקַנּוּ קֻפּוֹת, הֶעֱבַרְנוּ לְחֶסְּכוֹנוֹת. עַכְשָׁו נֻרְחַק לְכַמָּה שָׁנִים וְאחֲר כָּך נָשׁוּב לְלֹא עוֹרְרִין
קרא עוד »ארכיון חודש: דצמבר 2012
23.12.2010
את הולכת ובאה מתרוצצת בחוסר סבלנות במטבח. כף ידיך עטופה בועות סבון כלים, השנייה עם בועת חום צורבות מהתנור, הסיגריה מונחת רטובה במאפרה, הפלפון אחוז בין לחייך לכתפייך את צורחת על הנציג שאוסף תרומות לנזקקים כשאת עצמך כבר מרוקנת "אמא, מה את לא מבינה, אמא?, איך אפשר להשאר כאן עם המטלות והחובות, עם כל מה שלקחת איתך וזכר ...
קרא עוד »נקודה
המבט שלה חי/מת בכל רגע, נדמה, שתשפריץ, תתרוקן מעצמה, כמו ירוקת החמור, אין לה קו גבול, אין לה פסיק, היא ננעצת כסיכת זעם, כמו מחלה סופנית, היא בסכ"ה נ-ק-ו-ד-ה ומכאיבה
קרא עוד »