תמי פיאלקוב קאלי מוכשרת…

      כשהלכתָּ, לפני רדת השלג היה שקט            והעתיד נבלע בלוֹבֵן חור הירח,   ציפור שרקה למונית כדי לחזור הבייתה   ואני תוהה, אֵיךְ הָיִינו לִפְנֵי השקט הזה?!                  

        הוֹ הוֹ גברת, אנחנו כבר בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי ואת רוקדת "טראנס" מְנַעְנַעַת  את ראשך וזנבך מזדקר כְּעָקְרָב עוין. את רוצה לְוַתֵּר על עצמך והענין הסינתטי מִתְמַשֵּׁךְ, כשאֲנִי שׁוֹכבת בבטנך לְרֹחַב הַעֶלְבּוֹן  כשאחליק החוצה   אפרד מהפסיכואקטיביות שלך, רק אל תטפסי בטון קולך ואל תבקשי ממני אור למענך!,   כרגע, גג הראש קורס פנימה, לתוך תודעת האַין כמו ...

        נחלצנו מקליפות ושֶׁמֶן אֶתֶרִי הִשְׁתַּחְרֵר ריפרף באוויר   פֶּלַח פֶּלַח שכבנו עֵירֹמים, בַּקְבוקונִים חֲבוּקִים, נושקים.   נכנסנו להיכל הלוע, רקדנו יחדיו בקצב מתגבר עד שנִסְחָטנו לְמיץ והחלקנו לַעולמות   במורד הושט, מעבר לזיכרון של פלח תפוז