חן ישראל קלינמן משורר

    *     קָשֶׁה לָנוּחַ אֶצְלְךָ, אֱלֹהִים.   קָשֶׁה כְּשְׁכָּכָה אִזְמֵל הַקְּדֻשָּׁה בִּתְנוּפָה סִילוֹנִית מְיַתֵּר הַכֹּל מִלְבָדוֹ.   כָּכָה קָשֶׁה כְּמוֹ טִנְטוּן הַדְּמָמָה הַפּוֹרֵץ מִן הָרֶקַע וּמֵצִיף עַד נִטֶּלֶת נְשִׁימַת הַשְּׁמִיעָה.   קָשֶׁה כְּמוֹ מַשָּׁב רוּחַ הַנּוֹשֵׁב וְהוֹלֵךְ וּמַצְלִיף בַּפָּנִים עַד שֶׁכִּמְעָט וְנִטֶּלֶת הַ     *     בֵּין תּוֹעֲפוֹת דִּמְמַתְךָ, אֱלֹהִים, לְבֵין רוּחַ הַסְּתָיו וְעֵינֵי יָפָתִי, ...

    *      הָחֲתַלְתּוּל פִּרְפֵּר, מוּטָל בַּכְּבִישׁ.   קִפָּאוֹן הַטַּלְטָלָה וְהַחֲמִילָה הָרוֹתַחַת יַד בְּיַד, הַגּוּף הַמִּתְפַּקֵּעַ לְמָעְנוֹ. חוֹמָרִים לֹא נוֹעָדוּ לִשְׂרוֹד תְּנָאִים כָּאֵלוּ. אַךְ הַזְּמָן עָמַד. וְגַם אֲנִי.   הַכְּבִיש, הַמְּכוֹנִיּוֹת, אֱלֹהִים, אַכְזְרִיּוּת הָאֲנָשִׁים, הַכָּדוּר הָאָטוּם הַזֶּה, הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה, הִתְפּוֹצְצוּ לְכֹל הָרוּחוֹת.    

    *   הַלַּיְלָה אֲנִי מְצַיֵּן עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לֵילוֹת בִּלְעֲדַיִךְ וְטֶרֶם סִיַּמְתִּי לֹא לוֹמַר אֶת כֹּל שֶׁבִּרְצוֹנִי לוֹמַר לָךְ.   הָאִם אַתְּ בְּדַרְכֵּךְ אֵלַי, עוֹשָׂה יָמִים כַּלֵּילוֹת בִּרְצוֹתֵךְ אֶת הַלֹּא אָמוּר? וְכֵיצָד מַחֲרִישָה אַתְּ אֶת חֲרֹשֶׁת הַדְּמָעוֹת?   הִנֵּה, עוֹד בְּטֶרֶם פְּגַשְׁתִּיךְ, לָמֵד אֲנִי מִמֵּךְ כִּי יָפָה הַשְּׁתִיקָה לַדִּבּוּר, כְּשֵׁם שֶׁיָּפֶה הַגּוּף לַנֶּפֶשׁ הָאוֹהֶבֶת, כְּשֵׁם שֶׁיָּפֶה לַלֵּב הַזְּמָן הָעוֹמֵד מִלֶּכֶת. ...

  *     דַּי לִהְיוֹת זְעָקָה מִתְמַלֶּטֶת מִגָּרוֹן הַמְּצוּקָה, דַּי לְכַפְתֵּר כְּאֵב עַל הַמְּתְפַּקֵּעַ, לֹא לְהַצְנִים חַמְצָן וְלֹא לְהַזְנִיק מִסְדְּרוֹנוֹת הַמְתָּנָה וְלֹא לִפְשׁוֹט שָׁרְווּלֵי רַחֲמִים בִּפְנֵי הַמֶּרְחָב הַפָּתוּחַ.    

    שלומי חסקי הוא משורר שמתקשה עם המילים: "לפעמים אני מדבר בחסוּת/ האקדמיה ללשון מגומגמת./ סוגר הברות, עוקר/ מילים, מסרס משפטים, נושך שפתיים, נוהג/ ברכב מקרטע בנתיבי/ המשפט" (עמוד 9). לפיכך, ההתמודדות שלו היא כפולה: ראשית, עליו להתמודד עם  הקושי הפרטי להוציא מילים, קושי פיזי וקושי נפשי הכרוכים יחדיו, ושנית עליו להתמודד עם האתגר בו כל משורר נתון בבואו ...