חן ישראל קלינמן
  • חן קלינמן

       

לצבוט

 

 

 

אֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק לִצְבּוֹט אֶת הַמְּתִיקוּת שֶׁלָּהּ כְּשֵׁם שֶׁצּוֹבְטִים לֶחִי,

לִתְפּוֹס בָּהּ כְּשֵׁם שֶׁתּוֹפְסִים הִשְׁתַּקְּפוּת – מַפְסִיקִים לְהַנִּיחַ שֶׁאֵינָהּ קַיֶּמֶת,

 

לַגַּעַת בָּאִידֵיאָה, בָּעֶצֶם, בַּפֶנוֹמֶנָה,

שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן, אֲבָל יוֹדֵעַ כִּי מַמָּשׁ כָּאן,

 

לֶאֱחוֹז כְּשֵׁם שֶׁרֶגֶשׁ אוֹחֵז בְּרֶגֶשׁ, וְלֹא בְּגוּף אָחוּז רֶגֶשׁ,

לְהַשִּׂיג כְּשֵׁם שֶׁמַּשִּׂיגִים הִתְגַּלּוּת – חוֹרְגִּים הַחוּצָה וּמְדַבְּרִים רוּחַ בְּרוּחַ.

 

 

 

14 תגובות

  1. חן, אהבתי איך רגש אוחז ברגש ומדבר ברוח.
    צביטות אני לא אוהבת- זה כואב.

    • היי תמי,
      את יודעת – זה הכל תלוי באיזו צביטה מדובר. אבל בהחלט – הרגש והרוח כאן הם העיקר.
      רוב תודות, חן.

  2. לתפוס בלא מוחשי שהוא האמיתי ביותר, מכל שיריך חן, זה האהוב עלי ביותר{בינתיים}

    • חני, שמחתי על תגובתך – בדיוק כך – לתפוס בלא מוחשי שהוא האמיתי ביותר. כך זה מתבטא כאן.
      תודה, ושמח שאהבת את השיר, גם אני אוהב אותו. חן

  3. שיר יפה חן, הן הרעיון, הן המבנה והן הביצוע, השימוש בשפה. באמת כפי שכתבה חני, יש כאן ניסיון לתפוס מוחשי על ידי מופשטות, הפשטה. אהבתי. עם זאת, אני חייב לציין שלי כקורא שירה, יש הרגשה – אחרי השירים האחרונים שקראתי משלך – שכבר הצבת את הרף במקומות גבוהים מאלה ועברת מעליו. אבל יש תמיד מקום גם לשיר יפה כזה שהזכיר לי קצת משהו מהגל הקל יותר בנוסח שיר המלצרית. רני.

    • רות בלומרט

      מענין עניין הצביטה. בילדותי נהגו גברים לרוב קשישים לצבוט בלחיי וחלקם העירו בהומור נבזי – אין מה לצבוט. והייתי אצה להסתתר מאחורי הורי…

      • רות, גם אני זוכר שתמיד ברחתי מפני הצביטות, בגלל שהכאיבו לי ולא הסכמתי להיות בשר נתון לכל אצבע מעוניינת. ונדמה לי שגם אצלי התלוננו לא אחת על שאין מה לצבוט…

        אבל עוד אני זוכר שהיו פעמים בהן הקשיש התורָן הפתיע אותי ברכוּת צביטתו ופתאום היה בה משהו נעים ומחמם לב.

        רוב תודות, חן.

    • רני, מה נשמע?
      ראשית, דרישת שלום חמה ממני.

      שנית, לגבי מה שכתבת כאן, אני מסכים עם הכל. בטח עם זה שאהבת את השיר, גם אני אוהב את השיר הזה. אבל גם עם עניין הרף. נכון, זה שיר מהגל ה"קל" יותר ומי כמוך יודע. אבל, אני אוהב את השיר כי עם היותו קל הוא נוגע במקומות נפש ורוח החשובים לי ובעיקר – עושים לי טוב על הנשמה.

      ואגב, אתה מאוד צודק, השיר הזה הוא ממש שיר המשך לשיר עם המלצרית. אהבתי ששמת לב וקישרת את השניים. חן

  4. אהוד פדרמן

    שיר יפה, חן. מעניין שהמילה לצבוט מעוררת אצל רוב המגיבים/בות רתיעה שמקורה בילדות. גם אני הייתי בין הנצבטים ובידי אימי ולאו דוקא כגילוי חיבה. אלא מה, בשיר הזה הצביטה עובדת בכוון אחר – נסיון לתפוס באצבעות אידיאה, רגש, רוח ולכן לדעתי השימוש במילה מוצלח ובל נשכח שצביטה בנסיבות (מוסכמות על הנצבט/ת) מסוימות יכולה להיות גם מעשה ארוטי

    • היי אהוד, כן משהו בצביטה העיר פה זכרונות, אה. לא צפיתי שדווקא עניין זה יתעורר.
      לעומת זאת, את עליית העניין האירוטי צפיתי גם צפיתי – והנה הוא בא, ברוב טובך. מסכים איתך כמובן.
      רוב תודות, חן.

  5. "מפסיקים להניח שאינה קיימת".

    אני מרגישה שיש לא מעט דברים שאפשר "לצבוט" כך… הלוואי.

    :-)

    • היי פרפר,
      את מאוד צודקת – באמת יש לא מעט דברים שאפשר לצבוט ככה. אני שמח ששמת לב לנקודה הזו – חלק מו המשמעות הפותחת והמתרחבת למחוזות הרוח של השיר הזה.
      תודה רבה, חן.

  6. להשיג כמו שמשיגים התגלות ועם זאת לצבוט בה כמו שצובטים השתקפות- שיר יפה ,חן, ובו כיסופים לאהבה הגדולה מן החיים אבל בכל זאת בתוכם -יש כזאת?

    • חנה, תודה רבה על תגובתך.
      לדעתי עצם הכתיבה על אהבה כזו מראה שיש אחת כזו, גם אם היא גדולה מהחיים.
      בכל אופן, השיר הזה כוּון למישהי מסויימת, מתוך החיים. חן

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לחן קלינמן