מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת

שכל ישר   גַּם אִם אַאֲרִיךְ יָמִים מְעַט הֵם וְרָעִים כְּעַרְפִּיחַ הַמַּעֲשִׁיר צִבְעֵי שְׁקִיעָה וּמְאוֹתֵת עַל חוֹלָיִים.   אֲבוֹתַי חָיוּ אַחֶרֶת. בִּקְשָׁיִים וּמַכְאוֹב עַזִּים, בִּמְלַאי יָדוּעַ שֶׁל בַּעֲיוֹת קִיּוּם, אֶצְלָם הַכָּחֹל וְהָאָדֹם, הַשָּׁחוֹר וְהַיָרֹק –         בְּרוּרִים כְּמוֹ מַעְלָה וּמַטָּה –  וּפִתְגָּמִים וַאֲמָרוֹת עֲבֵשִׁים שֶׁחוֹלְלוּ מַשֶּׁהוּ מָתוֹק וּמֻכָּר. הֵם אַף מָצְאוּ מַרְגוֹעַ בַּשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר.   הִשְׁלַמְתִּי עִם הֱיוֹת שׁוֹנָה, חַסְרַת פְּנָאי ...

  סבינה יקרה, בעניין תחרויות ההחלקה על קרח, וריאציה מוקדמת שלי.    

מיחל לאות   הַלֵּחַ לֹא נָס גַּם כְּשֶהַכֹּל סָבִיב קָרַס שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּאַרְבָּעִים שְׁנוֹת הַמַּסָּע הַהוּא.   וְכָךְ, חֲסִין אֵשׁ וּתְלָאוֹת, מְיַחֵל לְאוֹת בַּטִּפּוּס הָאִטִּי, הַנּוֹסָף עַל הָהָר, הַמָּשׁוּי מִן הַסּוּף, מְהֻרְהָר, מִתְבּוֹנֵן לְכָל עֵבֶר וָרוּחַ בּוֹדֵד וְכֹה נִרְעָשׁ וּמָתוּחַ –   נְשִׁימָתוֹ נֶעֱתְקָה בַּנְּשִׁיקָה הַהִיא.

השיר האחרון   הַמֶּסֶר הָשְׁחַז בְּאוֹר אִזְמֵל הַלֵּיזֶר: אֵין לִכְתֹב עַל הָעִיר הַזֹּאת. שְׁעָרֶיהָ טָבְעוּ, מָלְאָה צְבָאָהּ בְּמֵי אַפְסַיִם. יְרוּשָׁלַיִם אַל נָא קְדוֹרָנִית בִּלְתִּי נִתְפֶּשֶׂת, לֹא מְשֹׁעֶרֶת, הִשָּׁאֲרִי כָּזֹאת! הַשְׁקִיפִי מִלְמַעְלָה בָּבוּאָה שֶׁל הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי שֶׁהָיָה.   כָּך, בְּסַבְלָנוּת בִּלְתִּי מֻגְדֶּרֶת, לֹא הֲזוּיָה, יוֹדַעַת שֶׁכָּל יָמִין שֶׁיָּבְשָׁה אוֹ שְׂמֹאל שֶּׁקִּדְּשָׁה – הֶחְמִיצָה.   אוּטוֹפִּית הַשְׁקִיפִי מִבַּעַד חַלּוֹן שְׁמֵימִי אוּלַי חָסָה, ...

החלטה   הַיּוֹם לֹא אֵצֵא לְפִגּוּעַ וְלֹא אֶפְגַע בְּאִישׁ. לֹא אֶתְעַנְּיֵן בְּמַעֲלוֹת הַחֹם, וְלֹא אַרְגִישׁ אֵיךְ אֶתְמוֹל טֶרֶם כִּלָּה מְלָאכְתוֹ הַבְּזוּיָה.   כָּוַנָתִי לָגֶשֶׁת לַמְּלָאכָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת.   בַּחֶמְלָה הַרְאוּיָה

קשרים   הַיּוֹם, לָרִאשׁוֹנָה מִזֶּה שָׁבוּעַ, צִלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן בְּבֵיתִי: מִישֶׁהוּ בְּ"בֶּזֶק" הִצִּיעַ לִי, לְטוֹבָתִי, קָו נוֹסָף.   אֲדוֹנִי בֶּזֶק, אָמַרְתִּי בִּכְלִמָּה, לְהַכְפִּיל אֶת מִסְפָּר הַלֹּא-מִתְקַשְּׁרִים לְהַעְמִיק אֶת הַדְּמָמָה לְהַעֲלוֹת לְךָ מַס נוֹסָף מַס שְׂפָתַיִם חֲתוּמוֹת?   אֲדוֹנִי בֶּזֶק, אָמַרְתִּי, עִמִּי שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהוֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחַנְךָ, אֵיכָה יְחַיֶּגּוּ?

חסול ממוקד   קוֹרֵאת סֵפֶר בַּכּוּרְסָה מַצִּיצָה בַּקּוּפְסָה –קַרְנָבָלִים קַרְנִיבוֹרִיִּים: מְפַנִּים אוֹתָם אוֹתָם? אוֹתָנוּ? נִתָּן לְנַסּוֹת שׁוּב, כַּמָּה תְּשַׁנֶּה עוֹד תִּסְבֹּכֶת בְּפִגּוּעַ שֶׁקָּדַם לְתַקְרִית שֶׁקָּדַם לַסִּכּוּל שֶׁקָּדַם לַחִסּוּל שׁקָּדַם לַפִּצּוּץ אוֹ לַלִּינְץ' שֶׁקָּדַם לָהַחְמָצָה שֶׁל מַשֶּהוּ מַרְהִיב! מְמֻקָּד כִּמְעַט (שְׁנֵי סֶנְטִימֶטֶר אוֹ מֶטֶר)! מַרְאוֹת שֶׁאָסוּר לְהַרְאוֹת וְאֵינְסוֹף מִנְהָרוֹת… כֵּן, הָיוּ עוֹבְרֵי אֹרַח.   שָׁם מֻבְטָחוֹת בְּתוּלוּת לַשָּׁאהִיד -אֶצְלֵנוּ שַׂקִּיּוֹת שְׁחוֹרוֹת ...

       טורי זהב השיר להלן הוא מתוך סיפור על משורר יהודי מתקופת תור הזהב בספרד. הסיפור "טורי זהב" הוקדש למורי האהובים פרופ' דן פגיס ופרופ' עזרא פליישר ז"ל והסב להם נחת. המשורר דניאל אבן עזרה בסיפורנו [מתוך קובץ סיפורי "המלאך", הוצאת הקיבוץ המאוחד , תשמ"ד] הינו בן תקופתם של משה  אבן עזרא ויהודה הלוי, הכותב את שירו האחרון?! ...

מַסְעֵי   הָגְלֵינוּ מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ וּמִיַּבֶּשֶׁת לְאַחֶרֶת וּכְשֶׁהֵתְקַבַּצְנוּ בְּמָקוֹם עָלוּב לְעוּמַת עֲבָרוֹ – הָיָה כְּבַר תָּפוּס וְעוֹיֵן. אַף כִּי הָרוּחַ נָשְׁבָה לָהּ הַרְחֵק – הֵקַמְנוּ בוֹ בַּיִת.   עַתָּה אָנוּ גוֹלִים בְּמַסְוֶה תַיָּרִים: שְׁבוּעַיִם בְּפָּטָגוֹנְיָה, כַּמָּה שָׁעוֹת בַּלוּבְר, תְּקוּעִים בְּמִשְרְדֵי נְסִיעוֹת, לָנִים בִּשְׂדוֹת תְּעוּפָה, מְרֻפָּדִים בְּתַרְמִילִים וּמִזְוָדוֹת גְּדוּשִׁים.   כְּמוֹ הַבְטָחָה שֶׁיֵּשׁ לְאָן לָשׁוּב.   וּלְאָן לְאָן אָנוּ הוֹלְכִים, עוֹלִים ...