מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת

יחסות פרטית       רוֹכֵב עֵל קֶרֶן אוֹר מַבִּיט לְאָחוֹר: מְחוֹגֵי הַשָׁעוֹן בַּמִּגְדָל בְּלִי תְנוּעָה.   עִם טְרִילִיּוֹנֵי הַסִּינָפְּסוֹת שֶׁל הַמֹּחַ, מַעֲרֶכֶת מַעֲגָלִים חַשְׁמָלִיִּים, אֵין סִכּוּי לְשָׁעֵר אֶת תַּרְשִׁים הַשְׁבָב הַמִּתְרַחֵק (כְּמוֹ הָרוּחַ מִן הַחֹמֶר) מִן הַשָׁעוֹן בַּמִּגְדָּל אֶל עֵבֶר יַחְסוּת פְּרָטִית לַחֲלוּטִין.     1999

ערגה   הָעֶרֶב אֶשְׁכַּב מוּל הָרָקִיעַ, אֶתְבּוֹנֵן בַּכּוֹכָבִים וּבָאָבָק הַקּוֹסְמִי, אַמְתִּין לַכּוֹכָב שֶׁיִּצְנַח אֵלַי עִם פֶּתֶק וּבוֹ הֶסְבֵּר מְפֹרָט.   עַד אָז אֶתְמַכֵּר לְהֶמְיַת הַגַּלְגָּלִים שֶׁתְּכַשֵּׁף אֶת הָעֶרְגָה.       2004

  וזה   בִּצְעָדֵי צָב מִתְנָהֵל גּוּף בַּדֶּרֶךְ לְגוּפָה מֵכִיל נֶפֶשׁ מְחָרֶפֶת נַפְשָׁהּ צַעַד צַעַד   חוֹלֵם שֶׁנִּמְלַט שׁוֹקֵעַ וַמָּט נָם וְהוֹזֶה וְזֶה         תשס"ב

סיפורים     עָלִים וְכַנְפֵי פַּרְפָּר יְרִיעוֹת עֲלֵיהֶן נִרְשָׁמִים חַיֵּינוּ בִּכְתַב חַרְטוּמִים בְּכוֹכְבֵי רָקִיעַ   בְּאֵינְסְפוֹר לְשׁוֹנוֹת מְסַפֶּרֶת הַרוּחַ סִפּוּרִים נוֹשֶׁבֶת וְשָׁבָה לִרְאוֹת מַה נִּשְׁמַע אִם אֹזֶן עוֹדֶנָּה קוּנְכִיָּה כְּרוּיָה לִרְחָשִׁים   אֵיךְ נַנִּיחַ לַקֶּסֶם שֶׁיּוּפָר בְּאֵפֶר וְעָפָר?     תשס"ב

  עֲטוּפִים עֲנָנוֹת בִּצְנִיעוּת קוֹדֶרֶת הָרִים לוֹטְשִׁים עֵינֵי קֶרַח זֶה בַּזֶּה.   בַּמוֹרָד – שֶׁלֶג מְפַכֶּה וּכְבָר אֵזוֹב וּפְרָחִים וְעֵצִים וָעֵשֶׂב, לֹבֶן נִגָּר בִּתְכַלְכָל קוֹפְצָנִי מְרַמֵּז כִּי נִתָּן לְהִשְׁתַּנּוֹת.     תשס"ב

* * *     קָרָאנוּ לוֹ הַמּוֹרֶה לְצִיּוּר וּפַעַם אַף הָלַכְנוּ לְתַעֲרוּכָה. מוּל דְּיוֹקַן פֶּחָם שֶׁל נַעֲרָה בְּהִירָה וְשֶׁל נַעֲרָה שְׁחוֹרַת עֵינַיִּים וְשֵׂעָר יָדֶיהָ מוּנָחוֹת עַל בִּרְכֶּיהָ –   שָׁאַל בְּאֵיזוֹ מֵהֵן אֶבְחַר? הֵצְבַּעְתִּי.   – אֲבַל בַּזּוֹ יֵש הֵבָּעָה וּתְנוּעָה, אָמַר.   לְיָמִים הָיָה לְאָמָן יָדוּעַ שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמוֹ  –הַפּוֹרְטְרֵטִים זְכוּרִים.   אִמִּי הֶרְאֲתָה לִי בְּמַגָּזִין צָרְפָתִי, צִלּוּם פְּנֵי נַעֲרָה ...

פרופורציות   קָמָה מֻקְדָּם מִכְּדֵי לִחְיוֹת, מְאֻחָר לַהֲזָיוֹת. הָיִיתִי צוֹעֶקֶת: הַצִּילוּ! אַךְ הַמַּצִּילִים עֲסוּקִים בִּרְעִידוֹת אֲדָמָה וּדְלִיפוֹת כּוּרִים וּדְבָרִים כַּבִּירִים מַמַּשׁ.   אֲנִי מִתְאַפֶּקֶת.     1998

דַּיָּירֵי שִׁכּוּן מְעֹרָב     הָיָה זֶה עוֹרֵב עָנָק שֶׁתָּפַס אֶת מְקוֹם הַיוֹנִים עַל חוּטֵי הַחַשְׁמָל מִמּוּל. אוּכְלוּסִיָּה מְעֹרֶבֶת נְפוּחָה מֵחֲשִׁיבוּת עַצְמִית וּמִשְּׁיָרֵי אַשְׁפָּתוֹת פָּרְחָה לְכָל עֵבֶר בְּצִבְעֵי אַסְפַלְט…   גַּם הוּא גַּם הֵן נְפוּחֵי חֲשִׁיבוּת מִיתוֹלוֹגִית קוֹרְעִים וּמַהְגִים בְּלַעַז צִפּוֹרִי מְסַמְּנִים טֵרִיטוֹרִיּוֹת לְרֶגַע.   בְּתָא הַתְּרִיס הַפָּרוּץ מֵעַל חֲלוֹנִי מְקַנֶּנֶת מִזֶּה שְׁנָתַיִם מִשְׁפַּחַת עֶפְרוֹנִים וְחוּטֵי הַכְּבִיסָה מַקפֵּצוֹת לְתִרְגּוּל וּנְסִיקָה. ...

פיתוי   לֹא הָיְתָה טָעוּת בָּחַרְנוּ בְּעֵץ הַדַּעַת לַחְתֹר דַּרְכּוֹ לְעֵץ הַחַיִּים.   הָיְתָה זוֹ שְׁטוּת לְהִתְפַּתּוֹת בְּלִי דַעַת לַדַּעַת… וְעַתָּה אָנוּ חוֹתְרִים לָעֵץ הָאַחֵר עֵץ הַחַיִּים הָאֲרֻכִּים מִנְּשׂא – שֶׁפִּרְיוֹ מְלָאכוּתִי  אַרְסִי מִחוּץ לַגָּן הָהוּא.     תשע"א          

 סמבטיון     בִּקַּשְׁתִּי לְהַדְלִיק נֵרוֹת וְאָז פָּרְצָה הָרוּחַ. כֵּן, חַלּוֹן פָּתוּחַ וְדֶלֶת פְּעוּרָה. אַךְ הַנֵּר כָּבָה מֵרוּחִי הַנּוֹשֶׁבֶת אֶל מֶרְחָב שֶׁמֵּעֵבֶר לַדָּלֶת אַמּוֹת.   הַנֵּר הָאַחֵר הִשְׁתּוֹלֵל וְזָלַג דִּמְעוֹת חֵלֶב עֲכוּרוֹת, מְפַסֵּל מַשֶּׁהוּ סְתָמִי, גָּלְמִי, – הַפְּתִיל הוּצַף  שַׁעֲוָה שֶׁרֵיחָהּ מַרְתִּיעַ.   (הֲכִי יֵשׁ אוֹת בַּמַּרְאוֹת הַשָּׁבִים לֹא אַחַת?)   עֵינֵי הַלַּהַב בּוֹעֲרוֹת עַתָּה הָרֵיחַ נָמוֹג וּסְלִיל הֶעָשָׁן הַדַּקִּיק ...