מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר
  • רות בלומרט

    ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים. למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים. תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים. ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה

קשרים

מתוך ספרי החדש "שמחה גדולה תפרוץ שם"

10 תגובות

  1. כמו שאומרים בשפתנו הישראלית: מצמרר.
    הכל מלא פרדוקסים.
    "עמי שבעים מלכים […] מלקטים תחת שולחנך" – מה זה "עמי"? בזיכרון שלי? או אולי "עמי" מציג את הגוף הראשון, כדי לא להיות בוטה ואכזרי ו"זול", ולא לומר "אני" – אני שבעים המלכים שבהונותיהם קוצצו – –

    אני מעתיקה למען כולם את הקטע שמספר על אדוני בזק:
    וַיַּעַל יְהוּדָה, וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי בְּיָדָם; וַיַּכּוּם בְּבֶזֶק, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ.
    ה וַיִּמְצְאוּ אֶת-אֲדֹנִי בֶזֶק, בְּבֶזֶק, וַיִּלָּחֲמוּ, בּוֹ; וַיַּכּוּ, אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַפְּרִזִּי.
    ו וַיָּנָס אֲדֹנִי בֶזֶק, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו; וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ–וַיְקַצְּצוּ, אֶת-בְּהֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו.
    ז וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי-בֶזֶק, שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי–כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי, כֵּן שִׁלַּם-לִי אֱלֹהִים; וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם, וַיָּמָת שָׁם.

    • אוי ואבוי כתבתי משהו ממש לא נעים. אני ממש מצטערת על הפרשנות הזאת. מכל מקום, תודה רבה על השיר, על מכת האירוניה והתרבות.

      • "אדוני בזק" – שכחתי להוסיף שכדאי לצרף את השיר הזה לקבצי השירים של המחאה הכלכלית או ישר למוספי הכלכלה או אולי להשמיעו בדיון באיזושהי ועדת כנסת לקראת דיונים על מונופלים אלה ואחרים. דווקא המונופולים בתקשורת כנראה סובלים לאחרונה.
        אבל באמת מי היה חושב על המלך הזה, אדוני בזק. על חצר המלך אדוני בזק עם המלכים המובסים שמצטופפים תחת השולחן שלו.

        • רות בלומרט

          רננה חביבה,
          השיר פורסם בהארץ לפני הפלאפון והאירוע אמיתי.
          הוא גם תורגם אז לאנגלית…
          ועודנו אמת, אין מחייגים [מתקשרים].
          כל טוב
          רות

          • או תודה על המידע! אני שמחה שההתרשמות העזה שלי עולה בקנה אחד עם הדעה של הסמכויות הגבוהות יותר…
            אבל מפתיע – הסיטואציה שיצרת למען המסר משכנעת באותנטיות שלה. נדמה לי שאכן היתה תקופה שבזק הציעו קו נוסף. ייתכן שעכשיו לא מתחרים דרך הקו הנוסף. בכלל התחרות בתחום הטלפוניה הפכה ממש חסלנית.

            איך שלא יהיה, הקישור (קשר חה חה) שיצרת בין החיוג לבין הבהונות שקוצצו הוא כל כך חזק וסוגסטיבי עד כי יש הרגשה שצריך לקרוא שוב ושוב כדי לחוות את מלוא הרגש שעולה מהקישור הזה.

            אחד מההרהורים הוא על הפועל "לחייג". הוא הרי חודש על פי שם העצם "חוגה", והוא לכן מזכיר את החוגה הותיקה בטלפון, לפני שהיה לוח של כפתורים עם מספרים ואותיות.
            אז מצד אחד "לחייג" זה חדש, החיים הישראלים החדישים השונים מחיי המקרא האכזריים העתיקים.
            ומצד שני "לחייג" – גם הוא ישן, בתוך ציר הזמן שלנו, של הטכנולוגיה.

            מחייגים או לא – מחכים לשירתך!

            תודה רבה!!

          • רות בלומרט

            רננה, את שופעת רעיונות.
            תודה
            רות

  2. אומי לייסנר

    איזה שיר. אחזור לכאן לקרוא אותו שוב, זה ברור.

  3. יוסף עוזר

    מבריק הָ- אדוני בזק.
    ההומור מנחם ומחייך

    • רות בלומרט

      תודה יוסף, זה שיר עתיק אבל נכון גם היום עם כל הטלפונים ה"חכמים" שלא הצלחתי ללמוד.
      רות

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרות בלומרט