ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
רות היקרה ~ ברוך שובך!
ה"אולי" מגלם בתוכו את הציפיה, שלא לומר תפילה, שמשהו טוב יקרה. ובהקשר לשירך, אמנם "לֹא/ לֹא כְּקֶדֶם" כי לזמן ולזיכרון יש כוח, משקל ומשמעות של שינוי.
בדימוי של השינוי – "כְּמִן הֲזָיָה פִּטְרִיָּתִית" אני חשה גם ברובד של חרדה או (חס וחלילה) אסון. ואעפ"י כן אני מאמצת אל ליבי את ה"אולי" עם שתי השורות הראשונות של השיר "בְּשׁוּב הַזִּכָּרוֹן גַּם אַתָּה תָּשׁוּב/ וְאוּלַי נְחַדֵּשׁ יָמֵינוּ" בברכה ובתודה. ~ רוחה
איזה יופי, החיים שמתחדשים אבל הם לא כקודם, אלא הם "הזייה פטרייתית". זאת אומרת לא התחדשו? לא יכולים להתחדש?
הביקורת העצמית שלא מרפה – דווקא מעודדת אותי. המופת שלך של ביקורת עצמית בהחלט תומך בי.
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
כשהגוף מתישן עוד יש מקום לנפש ולתודעה להתחדש, במקום בו אין הפרדת גופנפש. פלא האלקטרונים, או הקטנים מהם. תודה רות על האיגרת המחדשת לתודעתי שלי
מירי יקרה, תודה על החיזוקים בתקופה מייאשת.
רות
רות היקרה ~ ברוך שובך!
ה"אולי" מגלם בתוכו את הציפיה, שלא לומר תפילה, שמשהו טוב יקרה. ובהקשר לשירך, אמנם "לֹא/ לֹא כְּקֶדֶם" כי לזמן ולזיכרון יש כוח, משקל ומשמעות של שינוי.
בדימוי של השינוי – "כְּמִן הֲזָיָה פִּטְרִיָּתִית" אני חשה גם ברובד של חרדה או (חס וחלילה) אסון. ואעפ"י כן אני מאמצת אל ליבי את ה"אולי" עם שתי השורות הראשונות של השיר "בְּשׁוּב הַזִּכָּרוֹן גַּם אַתָּה תָּשׁוּב/ וְאוּלַי נְחַדֵּשׁ יָמֵינוּ" בברכה ובתודה. ~ רוחה
רוחה יקרה,
תודה על דברים הבאים מלב מבין ואוהד.
אות
איזה דימוי נפלא…
תודה נורית.
רות
רות, תסתכלי בפייסבוק… על הקיר שלי
תודה ענת. ולתומי חשבתי כי השיר נבלע בתוככי המכשיר המילולי הנשגב מבינתי עד כה.
רות
אולי בשוב הזכרון – התלות בשבית הזכרון שורטת מאד
והזכרון נחלש ומתעתע בשינוייו…
רות
דמדומי זכרון.
הבנה כי לא ישובו
ימינו כקדם.
אהבתי.
אולי הייתי מוריד את ה"כ"
במילה כמין …
תודה על התגובה, ההצעה תישקל בחיוב
בוקר טוב
רות
רות יקרה,
סוף סוף גם אני חוזר.אני אוהב את "אולי".
הוא חזק, יפה. אני נדהם מ"כמין הזייה פטרייתית…"
תודה, עקיבא
שבוע טוב
רות
איזה יופי, החיים שמתחדשים אבל הם לא כקודם, אלא הם "הזייה פטרייתית". זאת אומרת לא התחדשו? לא יכולים להתחדש?
הביקורת העצמית שלא מרפה – דווקא מעודדת אותי. המופת שלך של ביקורת עצמית בהחלט תומך בי.