מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר
  • רות בלומרט

    ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים. למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים. תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים. ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה

***

***
 
אֲרִיכוּת יָמִים מַמְאֶרֶת
פֹּארוֹתֶיהָ –  נְגָעִים מִכָּל זָן.
 
אוֹמְרִים כִּי מָתוֹק הָאוֹר
-פִּתּוּי חוֹצֶה חָלָלִים.
 
וְהוּא מְסַנְוֵר בְּסַסְגּוֹנִיּוּת
הֲפַכְפָּךְ וְאָדִישׁ.
 
הַפִּתּוּי הוּא הַוִּתּוּר הַמֻחְלָט
מָהִיר אוֹ מִתְגַּנֵּב בַּלָאט
וְאָז
 
בַּבֹּקֶר חוֹבֵשׁ אָדָם אֶת חֲמוֹרוֹ
וּמַרְחִיק אֶל אַחַד הֶהָרִים.
 

4 תגובות

  1. הבית האחרון מצמרר, רות.
    כמו מעשה האֶסקימואים (בלי החמור). כמו מעשה שוכני ההרים באסיה.

    כן, אריכות ימים.
    ו"מתוק האור" [בעיניים – היה שיר כזה]?
    המשמעות שנתת מטלטלת.

    תודה, רות.

  2. מירי פליישר

    וואו רות! זה מה שאמר לי פעם גנן זקן של גינה ציבורית שהתנדב לטפל בה. הוא היה כל כך בריא ולא ידע מה לעשות עם שארית חייו. מזל שאפשר לכתוב על זה. תכתבי תכתבי וכן אני יודעת שהפאורות לא משהו וזה קשה, אבל הכתיבה שלך נכס למאריכים לחיות. זן שלא בוטא דיו. יש לך שליחות.

  3. תודה לכן רבקה ומירי על תובנותיכן המעמיקות
    רות

    • מירי פליישר

      העתקתי את השיר המופתי הזה ואני מפרסמת אותו בדף הפייסבוק שלי ברשותך האדיבה. מירי

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרות בלומרט