רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
שיר משגע בכל מובן המילה
עפרה
שיר מאד יפה…
מצטרפת לקודמי שיר יפה ואנו גם אור אבל לכוד בגוף הנתון לחוקיות פיזיקלית
תודה לכן עפרה, נורית וחנה על התגובות הנפלאות.
בוקר טוב
רות
מהירות האור והתנועה שלו הם השינוי בזמן. ולנו מותר לעצור. אנחנו אור אחר . שיר נפלא .
אוהבת את תגובתך, מירי.
בוקר מואר
רות
לא קל. לא קל לי בקריאה, רות. אני חוששת להגיב.
ובכל זאת: זאת הקריאה הפנימית שלי, מה שאני <אני> הרגשתי תוך-כדי ואחרי הקריאה הראשונה ואלה שבאו אחריה.
הבית הראשון פותח את העולם של הדוברת: 'אתה' ממהר – 'אני' משתרכת [בבית השני: "המאמץ מכביד אותי": לא 'עלַי' כי אם 'אותי'] – האור הממהר – רק אור מתחרה באור [אני מבינה שיש כאן מעין תחינה: ('אתה') אנא, אַל תהיה כמוהו] [בבית השני: "הושט לי יד"] –
הבית השני מהמם ברגישוּת ובכאב שבו באמצעות דימויים שאינם דימויים לשמם. ו- שוב: אור מתחרה באור <אני נזהרת לא לחזור על כל הטקסט ועל מה שכבר ציינתי>. צער עמוק.
ו- אליס/עליסה הקטנה תבין ש-
הבית השלישי והאחרון מעלה אפשרות לאופטימיוּת, לתקווה: "לנו מותר לנוח / […] / יש לנו בחירה"
– ואצלי צרובה דמות הדוברת מנסָה להבין כללים פיזיקאליים – ומנסָה להקטין את הפערים שנפתחו/נפתחים במרוץ 'שלו' ושל האור.
רות, אני מקווה מאוד-מאוד שתגובתי ברורה – ושלא עברתי את הגבול.
תודה לך. שיר שלא אשכח במהרה.
רבקה יקרה,
אני מודה לך על התגובה המתמודדת עם תכני השיר באופן שאת עושה.
כל טוב
רות