רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
נשחקנו והתעייפנו ואצבענו רועדת אבל תאוות החיים שלנו אין דומה לה
הגלות והתגלית – צירוף מעניין. לולא
הגלות היהודית לא היה מתגלה עולם שאפשר לחויות בו ללא קורבנות:
לא קרבנות אדם.
לא קרבנות בהמה.
לא קרבנות צבאיים….!
לא קרבנות פוליטיים מדיניים…!
השתתפנו בנטל האנושי – ללא מדינה…
עד שהבנו שהעולם לא קלט את הפוטנציאל
והקמנו מדינה- וחזרנו להקריב קרבנות.
טָבוע – טובע – מטביע.
שיר קשה לעיכול.
מציאוּת קשה לחיות בה/אותה.
תודה, רות.
בעקבות הדברים:
דברים יש בהם מלשון הדיבור. "יש רגלים לַדָּבָר" – ביטוי המרמז על כוח הדיבור להוליך שמועה, רעיון וסיפור.
ומה כבר יש לעשות בגלות על כוכב זר, גם כמטאפורה, אם לא לדבר, לספר, לחלום ללטף את משאת הלב – "אבל ידעתי כשליטפתי את כדור הארץ…." אכן מוסיף דעת מוסיף מכאוב, הרגלים – בסיס הגוף ועצם הדברים נשחקים, אך הדברים ממשיכים לדבר ולגלות עולמות, כמעין המתגבר.
חלומות ושברם.
אני זוכר את "כדורי הארץ" העגולים שקיבלנו כמתנה (יקרה) בילדותנו, וקראנו את הסיפורים המרתקים על מגלי הארצות ורצינו גם אנחנו לגלות עולם.
רק היום, לאחר שבגרנו וגילינו את העולם, אנחנו מגלים שלא גילו לנו באותם סיפורים, מה קרה לגיבורים לאחר ה"סוף טוב".
תודה לכל המגיבים לשיר.
שבת שלום
רות
מאד יפה "המהלך" שאת עושה בשיר רות
מן העין אל הרגל
תוך כדי ליטוף כדור הארץ
שבת טובה
תודה ריקי,
שבת שלום
רות
שיר יפה, שמאד מדבר אלי.גם רגליי נשחקו.
שבת טובה
עפרה
תודה עפרה,
שמחה שכתבת
שבת שלום
רות