מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
חיים
פְּרוּמִים וּקְרוּעִים דְּבֵקִים בִּי
וְאֵין מַמָּשׁוּת רְאוּיָה
עִם הַזְּמָן הָרָאוּי מִתְבִּרֵר
בְּבְלוֹיִים בּוֹהֲקִים
עַל חוּטִים מִסְתַּבְּכִים
בְּתֵיבָה קוֹרֶסֶת
עֵת מִלִּים נֶהְגוֹת
מוּל קָהָל מִתְפַּזֵּר.
מַשֶּׁהוּ יֵאָרֵז לְשִׁמּוּשׁ חוֹזֵר.
מזדהה עם ההרהורים, הכתיבה מעל ומעבר.
עצוב ,עצוב. אבל אני מניח שמה שמציירת המשוררת תואם לרוב האנשים בשלבים המאוחרים של חייהם.
אני לא יודע אם לכך "התכוונה המשוררת", אבל את המשפט האחרון אפשר להבין גם בצורה מעט חיובית.
משהו יארז לשימוש חוזר
יותר ממשהו רות
מזדהה מאוד
אין ממשות ראויה הכל הבל ורעות רוח כדברי קוהלת אבל צריך לקרוא עד סוף קוהלת כדי להבין מה באמת חשוב מה באמת משמעותי יותר ממופע חיים מדומה….
תודה לכולכם על התגובות היפות לשיר. חשבתי לא להעלותו ושמחה שהעזתי.
לילה טוב
רות
שיר מעניין.
מהורהר. מעורער.
שתי השורות הראשונות הן שיר בפני עצמו.
הייתי אולי מוריד את המילה ראוי בשורה השלישית
בגלל ה"ראויה " מעל.
תודה, שמעון על הדברים שכתבת. אשקול את הראוי והראויה בשיר אף כי הם ממשיים בחיי.
בוקר אור
רות
עִם הַזְּמָן הָרָאוּי מִתְבִּרֵר
איזו שורה יפה ואפשר לקרוא אותה באופנים שונים .
השפה שלנו כל כך חכמה וחכמה את רות שאת עושה בה שימוש כל כך מרגש
תודה ריקי, שמחה שקראת.
בוקר אור
רות
השיר נפלא פלוס. הופעת הראוי פעמיים בהחלט ראויה בעיני. והחידוש (או שלא?). שאילת התחבולה מנתן זך שבה הכותרת של השיר היא בעצם המילה הראשונה מרצף השיר. רות, בשיא הרצינות – את מבוזבזת עלינו:)
תודה, ענת. אוהבת את כולם כאן.
רות
שיר יפה, רות. הדברים אינם הולכים לאיבוד, בכל זאת ולמרות הכל…
שיר קשה לעיכול, רות יקרה, כי הוא שיר-אמת של הדוברת.
הבית הראשון מהדהד בבית השני, כאילו הראשון גם מסכם אותו בזכות (בעיקר) ראויה ו-ראוי.
השורה האחרונה, האירונית-צינית, מקרינה משמעויות שונות. כואבות.
תודה!, רות.
תודה לנורית ולרבקה על התגובות היפות.
בוקר טוב, רות