מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
לרגש
לִבְחֹר שִׁירִים לְסֵפֶר
מַשְׁמַע לִגְנֹז אַחֵרִים
שֶהָרִיתִי וְיָלַדְתִּי –
וּבְדִיקַת ד.נ.א. תּוֹכִיחַ
קֶשֶׁר גֶּנֶטִי –
הַקֶּשֶׁר שֶׁלִּי לַמִּלִּים שֶׁנָּפוֹצוּ
כִּזְרָעִים בָּרוּחַ
וְהִצְמִיחוּ דְבַר-מָה
וְעִתִּים אַף הִצְלִיחוּ
לְרַגֵּשׁ מִישֶׁהוּ
בְּפַעֲמֵי מִלִּים וּצְלִילִים…
אני כל כך מבין למה מתכוונת המשוררת. אני עוסק עכשיו במטלה המתוארת בשיר.
אני חושב, שלאחר שעבר זמן, והורמוני ההתאהבות שלנו בשירינו מתפוגגים. אנחנו מסוגלים להביט עליהם ביתר קור רוח, ולבחור את הטובים ביותר.
בהצלחה
גיורא
בהצלחה, גיורא, מקרב לב,
רות
"כולם היו בני"…
אני יכולה להבין את הקושי, אבל לא מתוך נסיון אישי…שיהיה בהצלחה, רות.
רות, גם אני מכירה את ההרגשה… אבל הרי יש ערך רב לכתיבת השיר גם ללא פרסום…
כל כך נכון התיאור שלך בשיר
לשמחתי אני פטור מעניין הבחירה
אני שמח שרן יגיל בוחר את השירים לספרים
לפעמים אני חושב על השירים שנשארו מאחור
ואומר לעצמי אולי יגיע יומם לעלות על דפוס
וצודקת נורית שהרי כבר התרגשנו בכתיבה
ועוד כמה קראו ונהנו מסביבנו
אני מודה לכולכם על התגובות האוהדות.
השיר נכתב לפני עשור?!
רות
כמה יפה כוחו של השיר לרַגֵש!
וכוחו של ה ד.נ.א. במקומו מונח, אף שהשתמשת בו כדימוי לקשר שלך עם המילים שלך שיש להן נשמה שלא נשחקת בגלגלי הזמן ומצליחה לרחף על פנינו ולשיר מעבר לעשור וּ"לְרַגֵּשׁ מִישֶׁהוּ/ בְּפַעֲמֵי מִלִּים וּצְלִילִים…" כה לחי!
תודה רוחה על תגובתך המרגשת.
בוקר טוב
רות
המילים כזרעים הנפוצים בעולם ויוצרים מעגלי תהודה בלב הקוראים ומשנים דבר מה בתוכנו.וזה נכון לא פעם קשה לברור את הזרעים הללו.
עפרה