בננות - בלוגים / / צריחי קרחונים
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר
  • רות בלומרט

    ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים. למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים. תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים. ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה

צריחי קרחונים

 

 

10 תגובות

  1. אהבתי מאד רות
    יצא מה שיצא
    אכן כך מה שאת כותבת הוא שזורם מתוכך
    כמו הטבע ללא יד מתערבת
    שיר נפלא ונכון

    • רות בלומרט

      שלום דוד, תודה על תגובתך האוהדת לשירי, שהועלה בטעות עם "צריחי קרחונים"
      [הם באותו עמוד ב"מודע מזמן אחר"…
      שוב תודה, רות

  2. מירי פליישר

    שירים שנוגעים לליבי וחיי. תודה על הקול שאת נותנת. ובהמשך היצירה כקנאת יוצרים בטבע. מדוייק ונכון.ואף פעם לא נצליח באמת.

  3. איריס קובליו

    רות, תהי בריאה, שירתך נפלאה

  4. שיר יפהפה הטבע ואנחנו
    איך קרה שתעינו כל כך והתרחקנו כל כך ,רות

  5. רות,
    כברכולם ההגיבו, אבל אני רק עכשיו מתחיל לקרוא. אני קורא כאילו כתבת: בצפון פתוחה. – כי ממה היא פחותה?
    אחרת – כבר נאמר כי אסור לבדוק שיר- המבוסס על התרשמות ולא על לוגיקה, קרוב מדי בכלים של הגיון. ואת בטח לא תסכימי לניתוח לוגי של שיריך?! חס מהלזכיר.
    כנסייה העשויה מקרח תינמס אם תחתיה יבע גייזר של מים רותחים מבטן האדמה.
    מכלך מקום גם ארמון קרח וגם גייזיר מים רותחים הם פלאי עולם, די מדהימים, מה גם אם מתהווים בטע בסמיכות מקום. מכל מקום, בשיר – יפה אמרת שהם יחד. המשורר הנשרף בלהבתו חייב למדוד את המרחק בינו לבין נושאו במידות של קרח. כך המינגויי שהשווה את מה שהוא כותב להר של קרח, שרק שמיניתו על פני השטח, היתר שקוע בים. כך מורה לנו הטבע דרכי ביטוי.
    עד כאן הלוגיקה.
    הלאה אינה פועלת. מה דבר השיר שאת מביאה – כי אנו יוצרים כאילו רק מהשפה ולחוץ, בלא חום פנימי כמקור המעין (הגייזיר) הנובע? אך בשורה הבאה את מספרת על קנאה יוצרת. גם – מול הגייזיר הזורק אל על את מימיו בשפע, חופשי – את מדברת על יד קפוצה. לא לוגי.
    משה.

    • רות בלומרט

      משה שלום,
      תודה על תגובתך לשיר. כשמשווים בין בנין לבין קרחון, נראה לי שהיתרון לקרחון, כפי שלדבריך טוען גם המינגווי…
      או בין החום במתפרץ בגייזר לחום ולאמפתיה האנושיים…
      מכאן אני מסיקה, לעניות דעתי, שאין ביכולתנו או ברצוננו להגיע לאותם שיאים. אולי אני טועה ויש המגיעים.
      ברכות
      רות

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרות בלומרט