מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
ראשיתי
מוֹצָא הַנֶּפֶשׁ בְּהַרְרֵי גַּעַשׁ וְאֵשׁ
וְעִנְיָנָהּ עַד כְּלוֹת
עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה קָרָט יֵאוּשׁ צָרוּף
מְזֻקָּק מִסִּיגִים, מסְיָגִים,
חוֹתָם עֲנָק, כָּבֵד עַל חָזִי
אֶבֶן עַל בְּאֵר.
בַּבֹּקֶּר אֲנִי מִתְפַּזֶּרֶת כְּמוֹ הָעַרְפִּלִים
מְלַחְלַחַת סְלָעִים וְאֶבֶן
מְלַטֶּפֶת צְמִיחָה עֲדִינָה
וְנֶחְבֵּאת בְּחַגְוֵי הַבַּיִת
בֵּין דַּפִּים שֶׁנִּכְבְּשׁוּ בִּמְכוֹנוֹת
בְּאַהֲבָה
וּבְמִלִּים,
מִשְׁתַּדֶּלֶת לְמַיֵּן אוֹתִיּוֹת
לַתּוּר אַחַר אוֹת
וּבְעִקָּר לְדַיֵּק
לִפְנֵי הַחֹשֶׁךְ
הַמִּתְחָרֶה אַף הוּא עַל לִבִּי
הַשָּׁבוּי בְּאַהֲבַת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר
שֶׁטֶּרֶם אוֹר מְטַפֶּסֶת מוּלִי
מִתְיַצֶּבֶת מַתִּיזָה רְשָׁפִים
עַל
סוֹרְגֵי מַעֲקוֹת הַגָּג מִמּוּל
וְנִבְלֶמֶת בָּאוֹר הַמְחַלְחֵל.
עַל הַכְּבִישׁ הָאָפֵל עוֹד זוֹרְחִים אוֹרוֹת הָרֶכֶב
מִתְמַזְּגִים כְּמוֹ אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר הַשָּׁטָה לִקְרָאתִי
כַּמָּה שׁוֹרְרוּ לָהּ
כַּמָּה נֶאֱהָבָה מְכַכֶּבֶת בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן.
וּבְכֵן
אֲנִי כּוֹתֶבֶת
מִתְאַמֶּצֶת לְשַׁחֲזֵר אֶת זָהָרָהּ.
הַלַּיִל הַשָׁחוֹר
בִּטְנַת הָעוֹלָם הַרְעוּעָה
עוֹטֵף אוֹתִי לְבַל אֶנְשׁוֹר
בְּלִי עוֹר
בְּלִי בָּשָׂר, קֹמֶץ עֲצָמוֹת פְּרִיכוֹת,
וְכַמָּה מִלִּים שֶׁבִּטֵאתִי לְמִשְׁמַע צִפּוֹרִים,
לְמַרְאֶה כּוֹכָבִים,
לַחִבּוּק הַזָּכוּר מִנִּחוֹחַ פְּרָחִים שֶׁפַּעַם זַרְחוּ עַל אַדְמַת עוֹלָמִי.
אֲנִי סְפוּנָה בַּחֲשֵׁכָה
עַפְעַפַּי כְּבֵדִים–
רֶכֶב לֹא יִשָּׂא אוֹתִי הַלְאָה.
פָּנָסִים הִבְלִיחוּ לְהֶרֶף בַּרְחוֹב הַסָּמוּךְ.
הַחַשְׁמָל מָצוּי – הַכֹּל כּוֹתְבִים מַשֶּׁהוּ
וּמִי נוֹגֵע בְּלֵב רֵעֵהוּ?
אָז אֲנִי מִתְפַּזֶּרֶת מְבַקֶּשֶׁת לְהֵטִיב
וְאַיֶּלֶת הַשַׁחַר עוֹשָׂה דַרְכָּהּ הַרְחֵק
אֶל לֵב הָאוֹר
נְמוֹגָה בָּאוֹר
הַשְּׁכֵנָה תוֹלָה כְּבָסִים עַל הַגָּג מִמּוּל
-בָּרוּחַ שֶׁפִּזְרָה אֶת אַחֲרוֹנֵי הָעַרְפִּלִּים
–כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ.
הַשֶּׁמֶשׁ עֲלוּבָה כְּזוֹמֶמֶת לִקוּי
– אֵינֶנִּי זוֹמֶמֶת אֵין זֶה טֶבְעִי.
אֵלַי נִמְשָׁכִים עֲנָנִים כִּלְמַגְנֵט,
לְכַבּוֹת לִי עוֹד יוֹם.
הִיא מִשְׁתַּעֲשַׁעַת לָהּ
מְטִילָה אֵימָה
עוֹד מְעַט קָט יִשָּׁלְפוּ קַרְנֶיהָ מִכָּל הַאַשְׁפָּתוֹת
לְהַכּוֹת בְּסַנְוֵרִים גַּם נֶפָש אֲפֵלָה
וּבְרֶכֶב זְהָבָהּ תִּתְנַהֵל.
תשס"ז
רות הי,
יפה ברוחב יריעתו. אני אופטימי ולכן רואה במוטיב איילת השחר אופטימיות רבה, על אף ההרהור הנוגה הנסוך בשיר אודות מצבו של האדם בטבע.
תודה — צדוק
שלום צדוק,
כמה יפה אתה מגיב תמיד תהנית מרגישות דבריך,
רות
לרות,
שיר מקסים
משחק של אור וחושך, ואחרי עלות השחר השמש באמת נראית עלובה ועגומה וגם הפעולות של תליית כביסה.
ההתפזרות והביזור אל מול כינוס המילים כמו אל ארכיב
או לשיר
הנימה של השיר היא מאוד עצובה, אבל יש בשיר הרבה אור – המון.
חוה
שלום לך חוה,
שמחה שקראת את השיר, ועוד כפי שקראת אותו…
בברכה
רות
"החשמל מצוי כולם כותבים משהו
ומי נוגע בלב רעהו?"
את ,רות, את נגעת בלבי בשירך הרוטט הפוצע
איזה משוררת את!
וואו ועוד וואו לשיר המקסים
מחכה איתך ביחד
לאיילת השחר
שתפציע
במהרה בימינו אמן
וגם אם תתמהמה בוא תבוא, יקירתי
חנה יקרה, קוראת מעודדת ומקסימה במלים.
תודה על התמיכה והעידוד וראיית הטוב. אין כמוך
רות
אני מצטרפת לדבריהן של חוה וחנה, קראתי את השיר עוד אתמול בלילה, והוא לא עזב אותי כל הלילה, מפעים ועצוב וכתוב נפלא.
איריס יקרה,
שמחה שהשיר קרוב ללבך. תודה על דבריך הטובים
רות
לאיריס היקרה,
אני מקווה שממרחק של זמן את יכולה לראות שרציתי כל הזמן רק את טובתך.
אני חושבת כל הזמן לכתוב ספר תשובה למכתוב, מן הזווית האשכנזית.
הרבה הצלחה בעתיד
חוה
תמיד אני מתלבט מה לכתב כתגובה, כי יש בשירים שלך כל כך הרבה חוטים הנסרגים לכדי מעיל שירה נפלא, ונדמה, שבחירה בחוט אחד תפרום את השיר.
למרות זאת אכתוב עכשיו על ה"כתיבה" בשיר הזה, שהיא משיבת נפש עבורך. הצורך לדייק גם בתאור החושך. הוא המביא מעט אור.
אל תתלבט גיורא
מה שאתה כותב חשוב לי וטרם נשכחה המחווה הנפלאה שעשית למעני.
מצדי, כתוב ככל העולה על רוחך, זה מעלה את סף ההבנה שחומק גם מן הכותב "המתפרק מכל חשמליו המעצבנים"…
רות
היי רות מצאתי משפט חכם ששגזרתי בקורס למדיטציה
פתאום קפץ בדף מו עיני כדי לכתוב לך אותו
הנה: הבקר היחיד המפציע הוא
הבקר שערים לו
שנצליח לעורר בקרים בתוכנו
תמיד
כמה נכון חנה, כמה נבון.
תודה על כל מילה שלך
רות
כפסימיסט חסר תקנה – הלוואי והיו לי יכולות ביטוי כמו שלך, רות.
את שוברת את שיאי ההזדהות שלי פעם אחר פעם.
תגובתך, חנוך, שמחה אותי על אף שהגדרת את עצמך כפסימיסט חסר תקנה. זוהי תכונה של הגנה עצמית, להיות נכון לרע ביותר כך שיש בכך התגוננות אופטימית. לפחות כך אמרו לי כשהצהרתי לא אחת על השקפה פסימית. מכל מקום ההזדהות והשבח קנו את לבי בלי ספק ועל כך תודה
רות
רות יקרה,
שיר אמיתי, ממש נפלא. את ראויה לכל הדברים המיוחדים והכנים שכתבו קוראיך בבלוגייה. הם מבטאים גם מה שאני חש.
הכותרת– אני מזדהה איתה. המשיכי לזכות אותנו בהרבה בראשיתים.
עקיבא יקר
כמה נאים דבריך וכמה מטיבים עמי. [מגיעה לך התנצלות על העדרותי משמחתך, אפרט פנים אל פנים] ,
שבת שלום וכל טוב
רות
אפוא החבאת את השיר רות
אתמול קראתי ואהבתי
אך איך אכתוב תגובה לשיר כזה יפה בלי לקרוא שוב ושוב
אז כן זהו שיר נפלא ומותר לי לומר שכן ,לא קראתי אותך מספיק שזה בעיניי השיר הטוב ביותר שלך
בַּבֹּקֶּר אֲנִי מִתְפַּזֶּרֶת כְּמוֹ הָעַרְפִּלִים
מְלַחְלַחַת סְלָעִים וְאֶבֶן
מְלַטֶּפֶת צְמִיחָה עֲדִינָה
וְנֶחְבֵּאת בְּחַגְוֵי הַבַּיִת
בֵּין דַּפִּים שֶׁנִּכְבְּשׁוּ בִּמְכוֹנוֹת
בְּאַהֲבָה
וּבְמִלִּים,
זה לבד יכול להיות שיר יפה בפני עצמו
תודה רות אני שמח שהבאת שיר כזה יפה
דוד, תגובתך כשלעצמה היא כשמן בעצמותי, כמה שמחה שאהבת שיר זה.
תודה
רות