קוראת בקפה
הַקּוֹרֵאת בַּקָּפֶה גִלְגְּלָה אֶת הַכּוֹס
לֹא הָיוּ מִשְׁקָעִים.
סוֹדוֹת שְׁקוּפִים וַאָטוּמִים לָעֲגוּ בְאֵלֶם
הַקּוֹרֵאת וּקְהָלָהּ נִרְתְּעוּ.
אַךְ הַכּוֹס פִּרְפְּרָה בַּיָּד הַמְאֻכְזֶבֶת
כְּגוּף
כְּכַדּוּר בְּדוֹלַח סָתוּם
אֲשֶׁר לִבָּתוֹ רוֹמֶזֶת:
הֶעָתִיד נִסְתָּר
מֵי טָהֳרָה מְחַלְחְלִים בְּעָפָר.
אב תשס"ז
יש משהו מפחיד בתמונה המצוירת כאן: הקוראת בקפה הרגילה לאחיזת העיניים של מקצועה המאפשר להמציא סיפורים על פי המשקעים ,מקבלת במפתיע אות אמיתי -אין משקעים.
מכאן אולי הבהלה שלה ושל צופיה.
מי טהרה אינם רק מי אשה נידה אלא גם תהליך ההטהרות אחרי מגע עם מת
אולי מרמזת השורה האחרונה ש"אין אדם יודע את יום מותו"
ברוך שובך גיורא, תודה על תגובתך המקיפה. הערה: מי טהרה קשורים לרחצת המת. וממד הבהלה מוצדק ומדויק, העתיד הנסתר גלוי…
רות
כדור בדולח סתום ועתיד נסתר ובכל זאת ידוע מראש
כי מי טהרה יחלחלו לבסוף בכל ומה זה משנה איזו דרך יעשו בטרם יחלחלו
האדם לא רק ישראל, הוא מעל למזלות אבל בכל זאת כל הדרכים מובילות לרומא נרצה או לא נרצה:)))
שיר יפה כמו כל שיריך ,משוררת יקרה
בקר טוב של גשם ראשון ,גם אצלכם ירד?
צ"ל – יחלחלו בחול- מה פרויד היה אומר…
חנה יקרה,
בירושלים מטפטף מעט וכל עצמותי רועדות מן הקור. תודה על דבריך המחממים.
רות
שלום רות קרה לי דבר דומה שקרא לך
ההודעה לא נקלטה
נדמה לי שזה קרה מכיוון שנכנסה איתי תגובה אחרת
אשחזר
אהבתי את השיר והמסר כאדם שלא מקובלים עליו דרכי החיזויי המשונות והרבות ואן מאחל לכול העוסקים במלאכה
סוֹדוֹת שְׁקוּפִים וַאָטוּמִים לָעֲגוּ בְאֵלֶם
הַקּוֹרֵאת וּקְהָלָהּ נִרְתְּעוּ.
אני נוהג לומר מכיון שאנו צריכים לחיות בחוסר ידיעה על המועד בו נלך מהעולם
מוטב לחשוב על חיינו כחיי נצח
כי אכן הפער בין מחר ועוד שלושים שנה יכול להרגיש כמו נצח
כך נציב את האופטימיות בראש מעינינו ובמחשבה שאינינו יודעים מה יהיה מחר ננצל כל פיסה מחיינו כדי למצות את לשד החיים
תודה רות על תגובתך במייל
עניתי לך אני מקווה שקיבלת את תשובתי
שלום דוד,
שמחה על תגובתך המעודדת והמחייבת חיים ובעיקר בלי חיזוי משתק פעולה…
באשר לבלבול בתגובות, אצלי זו כמעט שגרה מתסכלת, אבל ההסבר שלך מועיל, אם כי לא קיבלתי את תשובתך.
רות
שיר חזק רות. בדרך כלל "לא היו משקעים" זה דבר שאנחנו מבקשים במערכות יחסים והינה כאן זה מתקבל כריק בלתי נסבל.