בננות - בלוגים / / מטמורפוזה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר
  • רות בלומרט

    ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים. למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים. תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים. ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה

מטמורפוזה

1995

23 תגובות

  1. רות, הדימויים נפלאים

    והצרוף הבלתי אפשרי : השדים העדינים.

    שירך הוא מלאכת מחשבת של עדינות ודקויות של מילים חדות כתער שחותכות בבשר המהות האנושית…
    'מלטפים ותולשים את שערי המלבין'

    כל מילה נוספת מיותרת

    • אהוד יקר, השדים מן העבר הובילו לא אחת לכתיבת שירה ולתובנות שונות שמעבר למציאות הפשוטה. על אף הסבל.
      היום הסבל פשוט ומרושע תלת ממדי ומשולל השראה.

  2. מהי המטמורפוזה? היו פעם "שדים עדינים" שהתחקו על עקבות המשוררת (למרות שההתחקות מררה את נשימות אפה "בסרפדים"); הם היו רציניים וחיפשו את המהות האנושית, אך נהפכו לגסים, עם המציאות שנתדלדלה ונתרדדה.
    הייתי אומר שהנמשל יכול להיות גם מצבה של הספרות כיום, שהיא נפוצה במרשתת במידה שלא הייתה כמוה מעולם, והיא בהישג יד של הכול – ואולי [הס מלהעליב את המגיבים ה'טוקבקיסטים', במחילה] שהפכו אולי לשטחיים.
    השורות החזקות בשיר הם על אלה ה"תמהים לקיומי כמוני" – כי הקיום אינו דבר המובן מאליו. אני זוכר את פרופ' ישעיהו ליבוביץ' שאמר: אנו יודעים היטב שסופנו למות, אך אנו חיים כאילו זה כלל וכלל לא כך. ועוד דוגמה של הנזירים הנוצריים שנהגו להחזיק גולגולת על שולחן עבודתם, להזכיר להם לבל ישכחו את יום מוות כי יבוא, והדבר נקרא בלטינית memento mori – לזכור את המוות! או ההצעה לחיות מדי יום כאילו היה הוא יומנו האחרון…

  3. היי רות
    זה שיר קיומי, על שדים.
    נו השדים האלה, תזכירי לי אותם… הם היו שותפים לחיים.
    פשוט המזל שהחיים גדלו והתעצמו, והם רק ההעבר.
    שלך טובה

    • צר לי טובה, השדים מתהלכים בינינו. שפתם עילגת ותוקפנית. לבושם בוטה ודוחה. פעם הלכת למישהו~כומר, רב, מואזין שיכתוב לך פסוק הולם נגדם. היום אזל מלאי הפתרונות. נותרה אולי תפילה או מלחמה. בהצלחה.

      • במציאות הדלה כיום יש פיחות ערך בכל אפילו השדים אינם אותם שדים המטמורפוזיס כאן קפקאי באופיו יש רדוקציה בכל . יפה וכואב שירך, רות

        • תודה לך חנה על הביטוי פיחות. כל כך מתאים לחברה המתגלגלת בכסף ובשווה ערך לכסף…

  4. ואו! איזה שיר אמיתי ויפה!

  5. הדמונים העדינים האלה התחילו במקום נכבד יותר. הרקליטוס אומר: "הדיימון של אדם הוא אופיו", וסוקרטס הזכור לטוב חש בדיימון שלו כמין מלאך שומר שמונע ממנו לפעול בכיוונים שלא צריך.
    זהו מין מותר הנפש, שגם אם איננו רציונאלי הוא בליבה.
    אין כאב גדול מהתקהותו וזילותו של קיומנו כאן.

    • סוקרטס והדימון שלו הם התיאור הקרוב לנשמה יתרה, מדריך, מנטור. מעניין איך התגלגלו למה שמכונה אצלנו שדים, מין תת אלילים מרושעים הדוחפים לעשות רע. אולי מפתים. ודומני שבמסורת היהודית הם היצר הרע שנפרד מן הטוב ויש להבחין ביניהם.בכלל, אם איני טועה ואשמח אם יתקנו אותי, יצרים אלה החלו לבלוט בכתובים כשההלניזם התפשט באזורנו.[לקחו את הטוב וזרקו את הרע – אמר ר' מאיר למתנגדי אלישע האחר]
      היום הכל צמוד לכוחות השוק: צעקני וזול באיכותו.

  6. שדים עדינים — צרוף חד פעמי!

  7. שושנה בן עדי

    מעשה שיר, מעשה תחרה, לא הייתי כאן, התגעגעתי.

  8. עקיבא קונונוביץ

    רות, ככל שאני קורא בו וקורא בו אני נהנה יותר, גם בזכות חלק מן התגובות.
    אני היום מכנה את השדים בכינוייים כמו:חלק מפעילויות המוח האנושי, המיסתורי, המפתיע אותנו מחדש…
    עקיבא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרות בלומרט