טיוטה

יְלָדַי לֹא יִצְטַרְכוּ לִכְתֹב עַל דְּעִיכָתִי.

אֲנִי מְתַעֶדֶת אוֹתָהּ בְּדִקְדוּק

וְזֶה חֵלֶק מִן הַגֵּהִנּוֹם שֶׁבַּשְּׁפִיוּת.

וַאֲנִי מַעֲמִידָה פָּנִים

בִּכְתַב סְתָרִים אִישִׁי, חֲרִישִׁי,

סָמוּי מִן הָעַיִן.

אִישׁ אִישׁ קוֹרֵא בוֹ כְּפִי הֲבָנַתּוֹ.

כְּשֶׁהוֹדִיעוּ לִי שֶׁאִמִּי מֵתָה, לֹא הֶאֱמַנְתִּי.

כְּשֶׁטִּלְפַנְתִּי לִשְׁאֹל, כַּמָּה נֶעֶלְבוּ!

אֲנִי עוֹבֶדֶת קָשֶׁה-

יְרִידָה אֶל הַשְׁאוֹל אוֹ עֲלִיָּה לַשָּׁמַיִם

הֵן לְפִי שָׁעָה מַאֲמָץ שֶׁצָּרִיך לִדְחוֹת.

הַחֲפָצִים יִשָּׁאֲרוּ כְּמוֹ שֶׁהֵם

וְהַמִּלִּים אוּלַי תִּגַּנֵזְנָה

בְּבֵית הַחַיִים הֶעָלוּם שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת הַנֶּחֱשָׁבוֹת.

הָרֹב, כַּנִּרְאֶה, יִשָּׁאֵר סָמוּי.

לֹא פַּסְיוֹנִים וְלֹא מִיסוֹת,

כִּי אִם אִשָּׁה שֶׁהִסְתַּלְּקָה.