מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר
  • רות בלומרט

    ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים. למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים. תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים. ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה

עוד על שירה

3 תגובות

  1. תודה רבה! נאמר לכתוב, כמו שנאמר לנביא להתנבא. מעניין למה השיר הוביל את עצמו אל ים המלח, קומראן, מואב. כי שם במדבר – הנביאים?

    • רות בלומרט

      בוקר אור רננה,
      חשבתי שאני בבית קברות לכתיבה והנה תגובה אמיתית!
      בקומראן לפחות נשמרו כתבי קודש ואחרים לדורות? עתה – חלף עם הרוח.
      רות

      • שלום רות, תודה רבה שהסברת. למה בית קברות לכתיבה? פה אולי כתיבה אחרת, שונה מהכתיבה ל"פרסום" בהוצאת ספרים מסודרת.
        ומאוד מאוד מעניין שהתוכנה של האתר לא מאפשרת ליצור טיוטא! אפשר לערוך אך אי אפשר לשמור.
        זה מאוד משמעותי ואף סמלי. זאת אומרת, מפרסמים את הטיוטא, ועורכים אותה אחרי שנשלחה.
        הבעייה הנוראה היא הצבע הירקרק. או אולי אפשר להחליף.
        השיר על ים המלח, באמת תודה עליו, עם הריכוז היעיל של אזכורים למי שבא בסוד תרבותנו (לא בדיוק אנוכי). כן כן, עכשיו אני רואה את הניגוד בין מואב ועמון לבין מערות קומראן. נדמה לי שמואב ועמון הם עמים של פריצות. יש מין רמיזה של פריצות בכל המופעים שלהם.

        אה!! הנה באמת מצאתי. מביש שלא זכרתי מיד:

        מואב ועמון – בניו של לוט שנולדו לו מבנותיו ונאסרו לבוא בקהל עד עולם, על אשר לא קדמו את עם ישראל בלחם ובמים בצאתם ממצרים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לרות בלומרט