גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש

  נולד מֵאַין                                                             קוֹרֶה וְאֱלֹהֵי צְבָאוֹת וְאַלְלָה אֶל-רָחִים הַמְּנַהֲלִים יַחְדָיו אֶת עוֹלָם הַמֵּתִים מְבַקְשִׁים לִבְרֹא, יֵשׁ מֵאַיִן לְטַלְטֵל, מִשָּׁם לְכָאן    מְשׁוֹרֵר   וְאָז אוֹתָם קַנָּאִים  בּוֹחֲרִים בְּאַקְרָאי סוֹפֵר בַּעַל-שֵׁם שֶׁנִּזְהַר בִּכְבוֹדָם           גִּיֵס בַּזְמַן צָבָא, מִלּוּאֵי מִלִּים         כְּדֵי לְהַבְרִיחַ בְּשׂוֹרָה מִבֵּיתוֹ  וּמַפִּילים אוֹתוֹ מִחוּץ לַזְמַן.                           

  על התהום הפעורה בין הדרה* להדרה**   המבוגרים שבינינו בודאי זוכרים ימים בהם בכניסה לאוטובוסים התנוסס לתפארת ישראל סבא, שלט : 'והדרת* פני זקן'. באותם ימים הובילו אוטובוסים מסוג טייגר, חיילים, חרדים לחייהם, לחזיתות הבוערות במדבר סיני  וברמת הגולן. אם פה ושם עלתה חיילת לאוטובוס כזה, הִדְרוּ* את פניה, פינו לה מקום בקידמתו  וביקשו לשבת בקרבתה כדי להביט בשערה, לזכות במבט מנחם, ...

      אביב ערבי בחיפה   אֶמְצַע דֶצֶמְבֶּר, 2011 . הַשָּׁמַיִם תְּכוּלִים הָרוּחַ, מִזְרָחִית עֵרָה הַחוֹל זַךְ הָאוֹר רַךְ הַיָּם, תַּלְתָּלִים     צֶמֶד מַצִּילִים (גִּבּורֵי הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל) הולכים בָּטֵל בְּטַיֶּלֶת דָדוֹ מְשׂוֹחֲחִים בְּעַרְבִית מָדַנִית* בְּנִיב דְרוֹם סוּרִי. * ערבית עירונית, בניגוד לערבית הפלאחית הכפרית    

  אשמנו, כבוד אנסי   כבר היו במחוזותינו אנס מנומס אנס מתלונן אנס בכין ולא מעט אנסים מהכוחות המזוינים ומהיום שׂורר עליהם אדוני אנסי, קצב שלפי טענתו, אהב את קורבנותיו   – כשם שאשתו עומדת מאחוריו –   בכל הכוח  שהעניקו לו  נבחרינו השוביניסטים

    מִשְׁפְּטֵי תנאי        אֲנִי אוֹהֵב כְּלָבִים          בִּתְנַאי שֶׁאֵינָם מְחַרְבְּנִים          בְּפֶתַח בֵּיתִי אֲנִי אוֹהֵב חֲתוּלוֹת רְחוֹב           בִּתְנַאי שֶׁהֵן מְעֻקָּרוֹת         וְאֵינָן מְיַלְלוֹת מֵרָעָב   אֲנִי אוֹהֵב עוֹרֵב אֶחָד          הַמְנַקֵר בִּמוֹחִי           אֲנִי שׁוֹנֶה, שׂוֹנֵא, שׂוֹנֵא    אָהַבְתִי אֶת אָבִי        כָּל עוֹד הָיְתָה תִּקְוָה שֶׁיְקַיֵּם        אֶת מַה שֶּׁנִּמְנַע מִלְהַבְטִיחַ אוֹהֵב אֶת אִמִּי ...

  Poet laureate                                     כְּשֶׁמַּלְאוּ לִי חֲמִשִּׁים               וּמֵאֲחוֹרַי כְּבַר עָבָר מְפֹאָר               שֶׁל שְׁתִיקָה מְ פַ עְ פַּ עַ ת מֻנֵּיתִי כִּמְשׁוֹרֵר הֶחָצֵר שֶׁל מַמְלָכָה כִּמְעַט נִשְׁכַּחַת :    –מְשׁוֹרֵר חֲצֵרָהּ שֶׁל מַלְכַּת-הַיֹּפִי       שֶׁל הָעַדלֹאיָדַע בתרצ"ד   בְּתוּלֹנֶת טוֹבַת מַרְאֶה וִיתוֹמָה מֵאָב  שֶׁחוֹלְלָה בִּרְחוֹבוֹת תֵּל-אָבִיב הַקְטָנָה עַד שֶׁאִמָּהּ שֶׁל שׁוֹשִׁינְקעֶ נִבְהֲלָה תַּחְפֹּשְׂתָהּ הָפְכָה חִישׁ לְשִׂמְלַת כַּלָה וּמֵאָז וּבְשֵׁם הָאַהֲבָה, הוֹעִיד ...

   ט"ו באב    בְּט"וּ בְּאָב   יָרַדְתִי לְיָם הָאַהֲבָה לִטְבִילָה גְּנוּבָה  וּבְעוֹדִי יוֹרֵד לוֹ עַד זוֹב יָם, גָנַח וְנָהַם  מִשְׁבָּרָיו נוֹגְחִים, שׁוֹאֲגִים:   שְׁבִיב אָהֲבְהָבִים          מַה לְךָ וְלִשְׂחִיַּת פַּרְפַּר        חֲתוֹר, גֹּלֶם אִישׁ אֶל יַבֶּשֶׁת אַהֲבָתְךָ      שֶׁאִם לֹא, אַטְבִּיעַךָ.        וּלְיַבֶּשֶׁת הָאַהֲבָה   הַמֻּצָּקָה, הַמְצֻלֶּקֶת מָלְאוּ אַרְבָּעִים שְׁנוֹת לֶכְתִי בַּמִּדְבָּר בֵּין צוּקֶיהָ וְהִנֵּה מְגַלֶּה דּוֹדָהּ שֶׁטוֹבִים נְדוּדָיו בִּדְיוּנוֹת הַדִּמְיוֹן  שֶׁכֵּן כָּךְ לֹא יִטְבַּע  וְיִהְיֶה פָּטוּר  מִדְמֵי מְזוֹנוֹת.       ...

אין ברירה         בְּאַרְצִי הָאֲהוּבָה רוּחַ-יָם הִיא בְּרָכָה   רוּח-חַמְסִין בְּשִׁגְרַת קְלָלָה כְּרוּכָה.    בְּאַרְצִי הַצְרוּבָה הַמִּשְׁקָעִים פְּזוּרִים הַמִמְטָרִים מְקוֹמִיִּים גֶּשֶׁם יוֹרֵד לִפְרָקִים לָרֹב נוֹרָה בְּמַטָּחִים        בְּאַרְצִי הַנְקוּבָה מִתְרַבִּים מַעֲשֵׂי הָאֵיבָה   אַחֲרֵיהֶם רוֹעֲמִים מַטְחֵי הַכָּבוֹד בְּעִקְבוֹתֵיהֶם בָּאָה הַכְחָשָׁה    פּוֹרֶצֶת עוֹד מִלְחֶמֶת  הַתָּשָׁה רוּחַ מִזְרַח מִתְכַּתֵּשׁ בְּרוּחַ מַעֲרַב דוֹרוֹת שְׁלֵמִים דּוֹרְשִׁים: שָׁלוֹם עַכְשָׁיו!   נִשְׁלָחִים שׁוּב ...

  יונה   וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי חוֹבוֹתָיו וַיֵּרֵד חוֹף יָמָהּ שֶׁל חֵיפָה וַיִּפְשֹׁט אֶת בְּגָדָיו וַיִּצְעַד הַיָּמָהּ בְּנֶפֶשׁ חֲשׂוּפָה וְאֱלֹהֵי קְדוּשַׁת הַמִּשְׁפָּחָה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בְּעִיר הַכַּרְמֶל  וְיוֹנָה חִשֵּׁב לְהִשָּׁבֵר וְכִמְעַט שָׁב לַעֲבֹד אֶת הוֹרָיו, אִשְׁתוֹ וִילָדָיו  וַיַּחֲשֹׁב לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו               מַחֲשָׁבָה שְׁנִיָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדֵם בְּיַרְכְּתֵי הַמְצוּלָה וַיִּתְמַסֵּר בִּשְׁנָתוֹ לְנִימְפָה וַתִּסְחֹף הָאֲבִיוֹנָה אֶת ...

  רות,     רוּת     שֵׁם אֲמִיתִי הָיְתָה שָׁנִים, אַהֲבָתִי, אַהֲבָה מֻתֶּרֶת  בְּרִשְׁיוֹן כַּבְלֵי הַדִּמְיוֹן אַהֲבָה מֻשְׁלֶמֶת קְשׁוּבָה וְאִלֶּמֶת. רוּת אָהֲבָה אוֹתִי אַהֲבָה מִתְמַסֶּרֶת אַהֲבָה נְטוּלַת רֶסֶן בְּמִסְגֶרֶת הָהִגָּיוֹן וָאֲנִי אָהַבְתִיהָ אַהֲבָה נִסְתֶּרֶת                אַהֲבָה כֹּה גְּדוֹלָה עַד שֶׁיָּכֹלְתִי לִכְתֹב מְגִילָה אוֹדוֹת אַהֲבָתֵךְ אוֹתִי  רוּת וְאֶסְתַּפֵּק בְּלֶקֶט שְׂעוֹרִים   מִשְׂדֵה הַשֶׁלֶף שֶׁל אַהֲבָה קְצוּרָה  –    דָּבַקְתְּ בִּי      וְאֶל אֲשֶׁר הָלַכְתִי הָלַכְתְּ וּבָאֲשֶׁר ...