גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש

        ובחוף המוכרז  מי האידיוט שהִגִּיענו למקום הזה והטביענו בו ?!      

    זמן הרֵיחַ   בִּזְמַן הָאֶמֶת –   לֹא אָטַמְנוּ אָזְנַיִם   אֶל מוּל שַׁאֲגוֹת הָאֵשׁ בִּזְמַן הָאֶמֶת, לֹא נִפַּצְנוּ מַקְלֵטִים לְשֶׁמַע זַעֲקוֹת הָאֵין-אוֹנִים (הַנֶּאֱלְמוֹת מִן הַתְּמוּנוֹת), לֹא בָּרַחְנוּ  מִמַּרְאוֹת הַתֹּפֶת לֹא עָצַמְנוּ עֵינַיִם שׂוֹרְפוֹת לֹא הִסְתַּתַּרְנוּ בַּמִּקְלָטִים לא הִתְעַלַּמְנוּ מֵהָאָדֹם-הָאָדֹם הַזֶּה שֶׁהִלְעִיטוּ בּוֹ אֶת חוּשֵׁינוּ וְהִלְהִיט אֶת דָּמֵנוּ    אָדֹם שֶׁכִּלָּה עַשְׂרוֹת בְּנֵי-אָדָם  הָפַךְ לְאֵפֶר גַּן אֱלוֹהַּ שֶׁגִּוֵּן  בִּירוֹק עַד אֶת אֲפוֹרֵנוּ  וּמִלֵּא כִּלְשׁוֹן ...

      שיגרה לאומית    (פוסט אסון הכרמל)     הִשְׁחִירוּ פְּנֵי הַגַּן הַלְאוּמִי   יִשָׁאֲרוּ נוֹפָיו חֲרוּכִים לְמֶשֶׁךְ דּוֹר אוֹ שְׁנַיִם נִמְצָאּ הָאָשֵׁם בָּאָסוֹן הַלְאוּמִי  נָעַר קְשֵׁה-חִנּוּךְ  וְנַרְגִילָה שֶׁיֹּאֳשָׁם בִּגְרִימַת מָוֶת בְּרַשְׁלָנוּת וְאֵלִי יִשַׁי רְדוּף הַשֵּׁדוֹן הַעֲדָתִי      שֶׁיִדּוֹן לְשֵׁרוּת לְאוּמִי         כְּשַׂר הַפְּנִים       עַד בֹּא מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ.   הַנִּסְפִּים בַּמֶּחְדָל הַיָּתוֹם שֶׁנִּמְעֲלָה אֱמוּנָתָם שֶׁיִּהְיֶה בְּסֵדֶר      הָעֳלוּ ...

על התשׁוּעוֹת   נֵר חֲמִישִׁי שֶׁל חֲנֻכָּה התשע"א בִּתְכֵלֶת הַפֶּלֶד שֶׁל שְׁמֵי יִשְׂרָאֵל מְרַחֲפִים מַלְאָכֵי כַּבָּאִים      בְּנֵי שִׁבְעָה עֲמָמִים (נַזְכִּיר רַק אֶת הַצּוֹרְרִים בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְמַן הַזֶּה וְזֶה אֶת זֶה –  הַיְוָנִי וְהַתּוּרְכִּי ) מְגִיחִים מֵחֵיק הַכַּרְמֶל הֶעָשֵׁן מַנְמִיכִים, נוֹשְׁקִים לִפְנֵי הַיָּם מַמְרִיאִים בִּכְבֵדוּת      טְעוּנִים  מֵי חַיִּים מְלוּחִים וּלְחַיֵּינוּ מְלוּחוֹת אַף הֵן אֵלֶה רִגְעֵי חֶסֶד לִמְדִינַת הַיְּהוּדִים כָּךְ ...

שיר שנכתב לפני כמה שנים בעקבות אחת השרפות הקטנות המתחוללות תדיר בכרמל. כדאי לשים לב להעדרותו לכאורה של הגורם האנושי בעוד שברור שלמעט במקרה של ברק, שרפות, לרבות זו המשתוללת כעת, נגרמות על ידי בני אדם מי שמתעקש לחבר את השיר לשריפה הנוכחית, צריך רק לשנות את המאתיים דונם לארבעים אלף דונם (ועוד האש נטויה) שריפת יער                                                                           הִצְלִיחַ מַאֲמָץ גִּשּׁוּר   בֵּין צַמָּרוֹת בּוֹעֲרוֹת ...

  שיר שכתבתי לפני למעלה מעשר שנים ומשום מה הוא נשמע אקטואלי גם בחורף 2010 קיץ 2000     זִקְנֵי צְפַת גּוֹרְסִים בְּפֶה חֲסַר שִׁנַּיִם: מֵאָז הַרָעָשׁ שֶׁהֶחֱרִיב אֶת הָעִיר לֹא הָיָה כָּאן כָּל כָּךְ חַם   וְלֹא מַאֲמִינִים לָהֶם כִּי מָה הֵם מְבִינִים רוֹעֲדִים וְאוֹמְרִים שֶׁזּוֹ הַאֲדָמָה עַכְבָּרִים לְכוּדִים בִּסְפִינָה בּוֹעֶרֶת   עֲשָׂרוֹת כְּבָר מֵתוּ בְּגַּל חֹם בְּיָוָן  רֶגַּע, ...

  בעוד חיינו מתנדנדים בין סיכוי להתרוששות כתוצאה מהצטברות גזי חממה בשמים, לבין תוחלת התעשרות כתוצאה מהתפרצות גז מן הארץ במרחק יריקה מיָם החדשות מעכירות הנפש על אודות רציחות, אינוסים, מעשים מגונים, תאונות דרכים, מעשי שחיתות, מעילות באֵמון, דוחו"ת עוני והשתמטות , ציפיות לחמסינים, לעצירת גשמים ולמימוש איומים – יש גם ים אחר.  ים שקט וצלול, נקי ממדוזות, צונן ומרענן, מתחרדן לו בשמש החמימה והכי חשוב, אין כמעט אנשים שמזהמים את ...

  לב ים כלוא בִּכלוב  

 יד                             זֶה קָרָה בְּתֹם הַקְרָבוֹת בַּסְתָּו הָאוֹפוֹרִי שֶׁל שְׁנַת 67 יָד הִזְדַקְרָה מִתּוֹךְ דְיוּנָה בְּאַבּוּ רוֹדֶס             יָד זִכָּרוֹן          לִתְהִלָּה וְנִצָּחוֹן    יָד כְּרוּתָה נְטוּלַת  שְׁרִיר וּבָשָׂר חֲנוּטָה בְּיֹבֶשׁ הַמִּדְבָּר עֲצָמוֹת עֲטוּיוֹת עוֹר צָפוּד וְשָׁחֹר וְעַד הַיּוֹם לֹא נוֹדַע אִם זֶה גּוֹנָהּ מִלֵּדָה   אוֹ בִּטּוּי לִיגוֹנָהּ שֶׁל אֵם מִצְרִיָּה שֶׁהֻכְּתָה מַכַּת בְּכוֹרוֹת   וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד ...

    לעתים   לְעִתִּים, מִתְלַבְּטִים פּוֹתְחִים יוֹמָנֵי אַהֲבָה וּמוֹצְאִים   הַזְּמַן הַמַּתְאִים לְלַבּוֹתָהּ בּוֹ נוֹפֵל בְּדִיוּק   לְאַחַר כְּבוֹתָהּ .