גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
יורם וסבו, אורחים קבועים ורצויים בביתי.
את הסב, אני פוגש בחדר העבודה כשבינינו מפריד שולחן הקריאה .
לפגישות עם יורם, שמורים חללים אחרים .
מזה שנים, פעם בשבוע, אנחנו יושבים זה מול זה בזוית של טיפול ומשתתפים במה שיורם קורא לו, שיחת נפש . הוא יושב בכורסה קבועה. אני נודד, בהתאם למצב הרוח , בין הכורסאות הלבנה והשחורה .
בימי דיכאון, אנחנו נפגשים מתחת לשמיכה, במיטתי .
לפני זמן מה, נפגשנו בתחתית מגדל אשכול, בכניסה למעלית.
מחוץ למבצר כורסתו, יורם נראה פגיע וחשוף . נמוך מהצפוי, כפוף קמעה, רזה, מגולח ראש למשעי.
אמי, זכרונה לברכה, היתה אומרת, מה זה יורמי, אשתך לא מאכילה אותך? בדרך מהעבודה, תעבור אצלי! העוף בתנור מחכה !
אני הסתפקתי בשלום יורם, מה שלומך?
יורם הסמיק, חזהו שקע עוד קצת, ברך אחת התרוממה.
מחוות של נבוך.
טוב תודה, ענה במאור פנים חקרני.
הנסיעה עברה בשתיקה.
יורם יצא את המעלית בקומת הפסיכולוגיה.
אני והמראה המתקלפת המשכנו לקומת הספרות.