"ויעמוד הים מזעפו" ( יונה א' טו)
יוֹנָה מְשׁוֹרֵר עַכְשָׁוִי.
בּוֹרֵח מִיָּמָיו
צוֹלֵל בְּיָם זְמָן
הָעוֹמֵד לִשְׁנִיָה מִזַּעֲפּוֹ,
נֶאֱחָז בִּמְצוֹף הָרֶגַּע.
וַיְמַן יְהֹוָה
דְּאָגָה גְדוֹלָה
לִמְעִי הַנָּבִיא :
"מָה יִהְיֶה
בְּעוֹד דַּקָּה ?"
אהוד ידידי
באיחור של שבוע אני מודה לך על הפגישה הנעימה עם זיכרונות מהימים כשלא ברחנו מיומנו כשהים עמד מזעפו.
…כשיונה קיטר: "טוב מותי מחיי"
אלוהים ענה לו: "ההיטב חרה לך"?
ואני אומר שבכדי ל"השתיק את הים" צריך להמשיך ולהיפגש…
אבי ידידי
יונה העכשווי, הטיפוס הסתווי, קם בבוקר, שומע בחדשות בשורות איוב, מתגלגל כבוי מנוע, ממבצר ביתו לחוף הכרמל הסגור, חובש מסכת צלילוּת, יוצא לים הפתוח, שוחה למצוף הוורוד, תכלת מלמטה ותכלת מעל, חוזר למציאות היבשה, כותב שיר אהבה לחיים.
שמחתי להפגש, להעלות זכרונות ולהשלים פערים. אשלח לך את סיפור פינוי בית ילדותי
שבת שלום
אהוד