בננות - בלוגים / / לקראת יום השואה – נחלת אבות
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

לקראת יום השואה – נחלת אבות

 

 

נחלת אבות
 
כֵּיף לִי שֶׁנוֹלַדְתִי בַּבַּיִת
כָּךְ כָּתוּב בְּחָזִית חוּלְצָתִי  
מַתְנַת הֻלֶּדֶת  מֵהַמְיָלֶדֶת.   
כֵּיף לִי שֶׁנוֹלַדְתִי בַּבַּיִת  
שֶׁסַבָּא רָבָא בָּנָה וְגִדֵּל בּוֹ
בְּצַוְתָא עִם סַבְתָא רַבְתָא     
אֶת סַבְתָא  שֶׁהִתְחַתְנָה
עִם סַבָּא וְיַחְדָיו
תַּחַת אוֹתָהּ קוֹרַת גַּג
הֵבִיאוּ לָעוֹלָם אֶת אַבָּא  
שֶׁהִתְחַתֵּן עִם בְּחִירַת לִבּוֹ
שֶׁלְקוֹרַת רוּחִי הִיא אִמִּי.  
כֵּיף לִי  שֶׁנוֹלַדְתִי בַּבַּיִת
שֶׁבְּקוֹמַת הַקַּרְקַע שֶׁלוֹ
גָּרִים סָבָתִי וְסָבִי וּבְצַמַרְתוֹ
מְקַנְנִים  הוֹרַי, אָחִי  וָאֲנִי
כֵּיף לִי שֶׁנוֹלָדְתִי בַּבַּיִת
בּוֹ מֵתוּ בְּאוֹתָהּ מִיטָה
וּבְזִקְנָתָם (חֵרֵף סֵרוּבָם
לְהִקָּרֵא סַבָּא וְסַבְתָא)      
פָּפָּה יוּמְבּוֹ וְמָמָה גִיזִי
( אֵיזֶה שֵׁמוֹת יַלְדוּתִיִּים)
כֵּיף לִי שֶׁנוֹלַדְתִי בַּבַּיִת
הַצּוֹפֶה מִנְתִיב אֳפָקִים
אֶל שָׁמַיִם הַמִּתְחַבְּרִים לַיָּם
וְאֶל חֲמוּקַיִּם יְרֻקֵּי-עַד
הַגּוֹלְשִׁים אֶל חוֹף הַכַּרְמֶל
 
וְאֶת סִכּוּם הַשִּׁיר
אֲנִי מַשְׁאִיר לְסָבִי שֶׁהוּא
רו"ח מֻסְמָךְ :  
 
לִתְשׂוּמֶת לִבְּכֶם 
צוֹרְרֵי יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹתֵיכֶם
זֶהוּ עָמִית,  נֶכְדִי הַרְבִיעִי
יָלִיד מִזֶּרַע יְהוּדִי (שֶׁשְׁנָתוֹ נוֹדֶדֶת
בְּחָשְׁבוֹ אֶת חִישׁוּבֵי קֵץ הַיָּמִים )
שֶׁכֵּיף לוֹ שֶׁנּוֹלַד בְּנַחֲלַת אָבוֹתָיו
(שֶׁמַרְתֵפָהּ גָּדוּש זִכְרוֹנוֹת מִלְחָמָה
וְהַחֲמוּקַיִם הַנִּצְפִּים מִמֶּנָה מַסְתִירִים
 אֶת מִתְחָם בָּתֵי הֶעָלְמִין וּצְפוּיִים 
לְהֵעָלֵם תַּחַת שַׂלְמַת בֶּטוֹן)
בְּחֵיפָה, עִיר וָאֵם בְּיִשְׂרָאֵל
שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים
אַחֲרֵי שֶׁיְהוֹשֻׁעַ, סָב סָבָתוֹ
גּוֹרַשׁ מִדִּירַת גָּלוּתוֹ בְּוִינָה

לְטֶרֶזִין,  מְסֻּפְרָר כְּאָסִיר 564
        בִּטְרַנְסְפּוֹרְט IV/7
וּבְיוֹם 29/9/1942
(בְּהֶתְאֵם לְמִרְשָׁם הַתּוֹשָׁבִים
שֶׁל מַחֲנֶה טֶרֶזְיֶינְשְׁטַט )
      הָעֳבַר כְּאָסִיר 580
      בִּטְרַנְסְפּוֹרְט Bs
לִטְרֶבְּלִינְקָה
וּסְטָטוּס הַקָּרְבָּן שֶׁלוֹ מֻגְדָּר :
         נִסְפֶּה.

 

 

 

4 תגובות

  1. מירי פליישר

    זכות נדירה של שורשים תוך ישראליים למשפחה תלושה כמו של רובינו.
    אהבתי

  2. רקפת זיו-לי

    מקסים ומרגש עד מאד.

  3. ריקי דסקל

    כיף לקרוא את השיר
    על עמית שכיף לו שנולד בבית שלו
    מזל טוב לאבא ואמא של עמית ולסבתא וסבא שלו 🙂

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן