גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
מוֹצָאָה בְּבֶטֶן מְלֵאָה
וְנֶפֶשׁ מְרֻקֶּנֶת בְּתֹם
עַשְׁרוֹת שְׁנוֹת שֵׁרוּת חוֹבָה
וְאַלְפֵי יְמֵי מִילוּאִים
תְּחִלָּתָהּ בְּמוֹת אַבְ-טִיפּוּס, דֶּגֶם
לְחַיִּים שֶׁבֻּזְבְּזוּ בִּצְבִירַת מָמוֹן
בְּנִיַּת מִקְלָטִים וְחַדְרֵי-לֵב חַסְרֵי בִּטָּחוֹן
הַבְטָחַת קִיּוּם כָּזָב בֵּין כָּתְלֵי בֶּטוֹן.
מְקוֹרָה, רָצוֹן לָבֹא חֶשְׁבּוֹן
עִם אַהֲבָה שֶׁהָפְכָה תְּלוּת.
אֶבֶן פִּנָתָהּ,
קִרְקוּרֵי חֵסֶר בִּכִכָּר הַיּוֹבֵל
סָמוּךְ לצֹמֶּת
אֶמְצַע הַחַיִּים
בּוֹאֲכָהּ
מְבוֹא הַשִּׁמָּמוֹן
הֶמְשֵׁכָהּ, גִּשּׁוּשׁ בַּחֲשֵׁכָה
סְטִיָּה מִמְסִילַת יְשָׁרִים
הַמַּקְבִּילָה בְּצִמְחוֹנוּתָהּ
לְדֶרֶךְ כָּל-בָּשָׂר
וּלְפֶתַּע, שִׁחְרוּר יִצְרֵי יְצִירָה כְּלוּאִים
מֵאֲחוֹרֵי בְּרִיחֶיהָ הַחֲלוּדִים שֶׁל מֵאָה שְׁעָרִים
הִתְמַלְאוּת נַחַל שִׂיחַ בְּמִלְמוּלִיםעֲכוּרִים
גְּלִישַׁת הִרְהוּרִים הַרָרִיִּים הַיָּמָהּ
אָבְדָן בִּלְמֵי-בּוּשָׁה בְּמוֹרָד הַזָּמִיר
וּבְצֵאת שִׁירָה מְאֻחֶרֶת לְמִישׁוֹר חַתְחַתֶּיהָ
לֹא יִשְׁלְטוּ בָּהּ עוֹד שְׁלָטִים
יִפְקְדוּהָ שִׂיאִים וְשִׁבְרוֹנוֹת
מִתְקְפוֹת אֵין-אוֹנִים מַצְמִיתוֹת
יַצְמִיחוּ בְּשׁוּלֶיהָ הַחֲסֵרִים
עִשְׂבֵי שִׂמְחָה עוֹנָתִיִּים וַחֲרוּלֵי עֶצֶב
צְהֻבֵּי-עַד, נִּזוֹנִים מִזֵּכֶר אָבְדָנִים
וּבְרוֹשֵׁי דִמְיוֹנָהּ זְקוּרֵי הַמְּחָטִים
ימְרִיאוּהָ לִשְׁמֵי יַּהֲלוֹמִים
יוֹתִירו אַחֲרֶיהָ שֹׁבֶל עֲקָרוּת
תְּעוּקַת רִיק, שָׁרָשִׁים מְעֻקָּמִים
עֲקוּרִים מִחֵיק הַשְׁרָאָה חָמִים
וּבְלִי שֶׁתַּרְגִישׁ בְּפַעֲמֵי הַזְמָן
הַמְּתוֹפֵף דָּם-דָּם בְּרַקּוֹתֶיהָ
וּכְבָר הִיא מֵעֵבֶר לַפִּסְגָה
מִתְדַרְדֶּרֶת בְּמַבְעֵר כָּבוּי
וּבְעִקּוּל הַמִּדְרוֹן הַמֶּנְטָלִי
בַּסִּמְטָה הַחַד-סִטְרִית
שֶׁל אָבְדָן הַזִּכָּרוֹן
נִפְעָר בָּהּ בּוֹר
וּכְבָר נִבְלַעַת בּוֹ
וְאֵין מִי שֶׁיִּמְשֶׁה
מִתְהֹם נְשִׁיָּה,
שִׁירָה אַחֲרֵי-מוֹת.
שיר שבמסווה של שיר "ארס פואטי" הוא חשבון נפש נוקב של אדם עם הוריו, משפחתו ובעיקר עם עצמו.
והשירה- היא דרך לגאולה.