בננות - בלוגים / אהוד פדרמן / מִפְקַד הפחד
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

מִפְקַד הפחד

 

 קָמְתִי מֻקְדָּם וּפָתַחְתִי וִילוֹן.
בֵּיתִי בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל
מִטַּלְטֵל בְּגַלֵּי עֲרָפֶל   
הַיָּם שֶׁאֵינוֹ מְסָרֵב
לְנַחֲלֵי דָּם, מִסְתַּתֵּר
בְּתַלְתְלֵי הַשָׁמַיִם.
 
הֵם לֹא יִמְצְאוּנִי,
מֻבְטָלִים הַמִּתְפּוֹצְצִים
מֵרָצוֹן לִשְׁבֹּר שֶׁבֶר לְבֵיתָם
טִילִים שֶׁיִּשְׁלַח הָמָן הַתּוֹרָן,
זֶה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמָן
רְגָעִים סְפוּרִים,
הַרְחֵק מִקַּרְנָפִים וְנַחֲשֵׁי צֶפַע
כְּבָשִׂים בַּחַוָּה שֶׁל אָרִיק
יוֹם זִכָּרוֹן לִזְאֵבִיק מֵהַפַּלְמָ"ח.
מִצְעָדָם הַמַּרְעִים, אֲנַחְנוּ פֹּה
דּוֹחֵק אוֹתִי לְשׁוּלֵי הַדְבָרִים
 
אַחַר כָּך הַכָּל מִתְפַּזֵּר

מִפְקַד הַפַּחַד חוֹזֵר :
"אֵיפֹה הַיְלָדִים ?"

                                                          אוקטובר 2002

 

תגובה אחת

  1. גרשון פדרמן

    מעניין באותו זמן כתבנו על פחדינו. אתה בפיוט ואני בפרוזה

    אני יודע שהפחדים שלנו הם מהעתיד לבוא וב 99% הם לא קורים. עם התבונה הזאת אני מתגבר על הפחד. ובכל זאת אני פחדן. אני שייך ל"מֶבוֹאָמִים" מעמד ביניים, ותיקים, אכפתניקים, משכילים ומוכשרים. ואני פוחד.
    תמיד פחדתי. אחרים עשו את המלחמה עבורי. בצבא הלכתי לנחל וכאשר כולם הלכו לקורסים צבאיים אני הלכתי לקורס תרבותניקים. לאחר הצבא כאשר כולם עברו לצנחנים אני הסכמתי לעשות מילואים ב"הגנה המרחבית" ולשמור על קיבוץ גונן. היום אני אומר שאני פציפיסט. יש לי דעות, אבל אף פעם לא ממש נאבקתי על דעותיי. לא יצאתי להפגין לא בכיכרות ולא בבילעין נגד חומת ההפרדה. אני מנסה לרצות את כולם. את אשתי וילדי, את חברי, את המתנחלים כאזרח, את דיירי הבית כחבר ועד בית. לפעמים אני מתרגז וצועק אבל לא לוחם. אני משתתף בקבוצות כמו "בסוד שיח", "מפגש משפחות שכולות" ישראליות פלסטינאיות ואחרות. זה רק לדבר בין "מֶבוֹאָמִים" ל "מֶבוֹאָמִים. אני פחדן

    אני מחכה שהנשים המופלות לרעה ילחמו למעני. אני גם מאמין שהן תוכלנה לשנות את הפרדיגמה החשיבתית. השבוע הן מתחילות ברכבת השלום – כנס השקת תנועת "נשים עושות שלום" בשדרות. אני מאחל להן הצלחה
    ויותר מזה אני מחכה שהמזרחים שדופקים אותם יצאו למלחמתם, מלחמתנו. אני מחכה שהם יבינו שבִּיבִּי, שהם כל כך אוהבים ויוצאים למענו למלחמות, לכיכרות ולבחירות, שבִּיבִּי דופק אותם לא פחות ממפא"י. הם לא מבינים שנתניהו מבקש היום לקבור את ילדיהם עמוק בחינוך ירוד שימנע מהם חשיבה ביקורתית על המציאות. הוא מעדיף את ילדי המתנחלים על פני ילדיהם, ואותם ואת ילדיהם הוא מחזיק כבכלבי תקיפה לאומיים גאים. (ציטוט מהמאמר "השוויון המזרחי והשחרור הפלסטינאי" של פרופ' סמי שלום שיטרית.

    עם השנים התפתחתי ועברתי מדבור לכתיבה. עכשיו אני מצפה מעצמי לאומץ לעשות. לעלות על בריקדות.

    גרשון 23/11/14

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן