גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
אברם-אבו-ל-בננות
יָתוֹם מֻקָּף הָמוֹן קְרוֹבִים רְחוֹקִים
חֲצָאֵי אָחִים , דּוֹדָנִים לִשְׁלִישׁ וּרְבִיעַ
סוֹבֵב לְבַדְךָ בְּסִמְטָאוֹת הָעִיר הַעֲתִיקָה
חוֹלֵם עַל תָמַרְהִינְדִי, עַרְמוֹנִים וּבָרָד
מְסַלְסֵל פֵּאוֹת גְזוּזוֹת
וּבָאֶגְרוֹף שֶׁבְּכִיסְךָ אֵין פְּרוּטָה
אֲנִי חוֹלֶה וְאַתָּה שָׁב אֵלָי
רוֹאֶה אוֹתְךָ שׁוֹכֵב בַּמִטָּה
פּוֹתֵר תַּשְׁבֵּצִים וְחִדּוֹת הִגָּיוֹן
טָרוּד תָּדִיר בְּעִנְיְנֵי פַּרְנָסָה
( פּוֹחֵד עַד מָוֶת מִמַּס הַכְנָסָה)
עָיֵף מִלְמַלֵּא אֶת מְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ
כְּאַחֲרַאי לְשִׁנּוּי הַיָּרוֹק לְצָהוֹב
אַבְרָם-אַבּוּ-לְ-בַּנָּנוֹת
קָרְאוּ לְךָ בַּשּׁוּק-הַסִּיטוֹנָאִי
וְאֶצְלִי שָׁמוּר לְךָ פַּנְתֵיאוֹן
מוּאָר מִתִּקְרָתוֹ בְּקֶרֶן גַּעְגּוּעַ
וּכְבָר לא קָמְתָּ מֵאוֹתָה מִטָּה
מַתָּ פִּתְאוֹם בְּשַׁבָּת בַּבּוקֶר.
כל כך עצוב לי השיר הזה, אהוד
"עייף מלמלא את מקום השמש"
"אני חולה ואתה שב אלי"
הרגעים בהם מתעוררים דברים.
מרגשת התמונה בה על אף הדלות והחולי
נמצא הכוח להפעיל יצירתיות המחשבה.
שיר רך מאוד ועדין
ומחבר אותי מאוד אל תכנים.
סמדר, שמח שאת יכולה להתחבר לתכנים. אשר לעדינות ולרכות – הם חלק בלתי נפרד מדמות ומהות האב של הדובר בשיר
שיר כואב ועצוב.תלוי ועומד כמבקש תמיכה, שאין.
רות , זה חסרונו של זמן הטוב, שלא ניתן להחזירו.
לעומת יתרונו של זמן הרוע – שהוא חולף
הבדידות הזאת שאדם חש בין אנשים שאמורים, לפי הבנתו, להיות קרובים אליו. מאוד מדבר אליי השיר הזה, אהוד.
שיר יפה ונוגע בלב, אהוד
אהוד, אני מתחיל להבין שאתה ממש תולה פה תערוכה. איפה הקונטרפונקט? רחמים 🙂
אמיר, מי אני הקטן שאשחה מול השטפון של ימי זכרון שפקד את ארצנו הקטנטונת ומאיים להטביעה בצער ויגון.
אך כדי לרצות את ציבור הקוראים המבקש רחמים, אני מבטיח חגיגית שאחרי החגים אניח את המתים לנפשם ואשוב לספר ולשיר על-אודות החיים, אם כי איני יכול להבטיח שמחה ועליצות גם בנושא הזה.
אהוד קראתי את כל פרוייקט פרידות. וכל אחד מהשירים כואב ועצוב בכיוון שהוא מביט עליו.
מאחלת מבט שמח בשבת בבקר כשהכל חיי.
עצוב מאוד, אתה הוא החולה אבל הוא המת.
מצטייר לי איש בודד מאוד שאהבת.
כמה חבל. למות מפחד ממס הכנסה. ממש אופייני למציאות הזאת. טוב שבאת לבננות.
🙂
קרן שפע של געגוע ופרידה הצבת כאן אהוד
אוף, קשה לי המוות…
והחיים, לא קשים, לאה ?