בננות - בלוגים / / לכל אדם יש שם – ושמו קובע את גורלו
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

לכל אדם יש שם – ושמו קובע את גורלו

 

שם זמני
         
יָאִיר,
הַשֵּׁם שֶׁנָּתָן לוֹ אָבִיו
שֵׁם לְאֻמִּי
מְחַיֵּב                        
 
כְּלַפִּיד לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה    
הָלַךְ בְּרֹאשׁ חַיָּלָיו
לְמֹלֶּךְ שָׁוְא הֻקְרַב
עַל קִיר אֶבֶן נִמְשַׁח לִמְלוּכַת עוֹלָם       
וְאָבִיו
 לֹא הָיָה לְסָב.            
 
שם ותפילה
 
מֵאִיר,
הַשֵּׁם שֶׁנָּתְנָה לוֹ אִמּוֹ
שֵׁם פְּרָטִי
חָפֵץ-חַיִּים
 
סַמָּל הַמַּחְלָקָה
זֶה שֶׁסּוֹגֵר אֶת הַטּוּר
אַחֲרַאי עַל הַקֶּשֶׁר
עַל סְחִיבַת הַפְּצוּעִים
מַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה
מַבְטִיחַ לִהְיוֹת שָׁם
נֵר תָּמִיד.
 
כְּשֶׁנוֹלַד יַלְדוֹ הָרִאשׁוֹן
קְרָאוֹ עַל שֵׁם רֵעוֹ שֶׁנָפָל
        יָאִיר בֵּן מֵאִיר
וְקָרַע קְרִיעָה בִּבְשָׂר בְּרִיתוֹ:
לְמַעַן שִׁמְךָ
הַנְצַח אֶת שְׁמוֹ       
לֹא אֶת גּוֹרָלוֹ.

 

8 תגובות

  1. מדי קשה.

  2. לעולם לא נדע, כנראה, אהוד
    מהו הגורל עם שם אחר
    הרבה מאוד כאב בשיריך, אהוד.

    • אהוד פדרמן

      הנושא של שמות ומשמעותם לגבי מי שנושא אותם, מעסיק אותי, סמדר, מאז לקחנו זוגתי ואני את בנֵנו שסבל בילדותו מבעיות אלרגיה , למטפל אלטרנטיבי ( אגב, אדם חובש כיפה) והוא הציע לנו כחלק מהטיפול – לשנות את שם הילד.

      הענין של שם שקשור לגורל והחלפת שמות פרטיים באמצע החיים כחלק מנסיון לשנות מזל ולמחוק עבר, קיים. לא מזמן צפיתי בסרט דוקומנטרי מרתק אודות שני אחים שניצלו כילדים מהשואה – אחד עלה לישראל, דבק בשם שהוריו שניספו נתנו לו, דבק ביהדות ובמדינת ישראל.
      השני היגר מאירופה לארה"ב, שם החליף קודם כל את שמו הפרטי בנוסף לשם משפחתו, התחתן עם נוצריה, ניסה למחוק את עברו וניתק משך עשרות שנים את הקשר בינו לבין אחיו הצעיר ומשפחתו.

      • כן, גם אותי מעסיק השם ומשמעותו, אני מייצרת משמות אנגרמות,וגם באחד מסיפורי מופיע הרצון לשנות את השם. תוכל לספר אם שיניתם ואיך זה השפיע?

        • אהוד פדרמן

          לא, לא שינינו את השם. והסיבה ? אענה בשם עצמי – אני חונכתי בבית שבו אבי ייצג את הצד הרציונלי של החיים ואמי את הצד של האמונות הטפלות . משחר ילדותי הייתי הילד שדומה לאבא ומעדיף את אהבתו המאופקת על זו המתפרצת של אמא (אם כי גם בחוסר גבולותיה שמרה אמי על פרופורציות נורמטיביות של אהבה) והשקפת עולמו הרציונאלית נספגה בי באופן טבעי ואכן הוכיחה במהלך חיי את יעילותה.

          ההצעה להחליף את השם לילד, נכנסה אצלי למשבצת של אמונות טפלות ולכן לא נידונה בכלל כאפשרות רצינית.

          אשר לך, סמדר, היות וכפי שחשפת באומץ רב, יש לך את כל הסיבות הטובות לברוח מילדותך, אני בהחלט יכול להבין את הרצון לשנות את השם שנתנו לך הוריך ואת עושה זאת במידה מסוימת בסמדגרה – השם שבחרת לבלוג שלך ונשאלת השאלה על מה סמדר דגרה ? האם על עצמה, כדי להתפתח מהמקום הרע של ילדותה ? – שכן סמדר, למי שאינו זוכר, הוא פרי בראשית התפתחותו ואם אין היא לה, מי יגדלנה?

          • נראה, שלפחות כאן, בפוסט הזה, אתה שואל, בוחן מחדש, או נדמה לי?
            מעולם לא התכוונתי לשנות את שמי, דיברתי על אימי, שתמיד רצתה להקרא אביבה, מתישהו גיליתי שאביבה היה שם עז המשפחה שאביה שחט, והכריח את אמה, שאהבה אותה מאוד, לאכול. אימי לא שינתה את שמה עדיין.
            סמדר הוא אכן בוסר, אבל קשורה בעיקר לצירוף של שמי הפרטי ושם משפחתי מהם יצרתי מספר אנגרמות (סליחה שאני חוזרת על כך..) ביניהן מסדר נצולים ונרים סוד מצל. בסמדגרה כוונתי למדגרה וגם להעלאת גרה:)

            תוכל לספר מיהו יאיר? אבין כמובן אם אינך רוצה.

          • אהוד פדרמן

            תודה שוב על ההארה שהארת קטע מוצל נוסף בתולדותייך ובתולדות בית הורייך.

            סיפור העז יכול להיות פרק נהדר ברומן האוטוביוגרפי שאולי תכתבי פעם.

            אשר לשאלתך, השיר נולד מתוך תרגיל שנתן לנו פעם מאיר ויזלטיר בסדנת כתיבה. ולא שאין יאיר אמיתי שלמד איתי בבית הספר ונפל בקרב לפני עשרות שנים – אלא שהוא לא היה המניע לכתיבת השיר, אלא מצא עצמו בתוכו כמו יאירים אחרים, בדיעבד ואולי בעל כרחו.
            וכל דכפין מוזמן למצוא בשיר את יאיר שלו אפילו אם קראו לו איתמר או וולדימיר

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן