גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
שיר שנכתב בסערת נפש בעקבות קריאת סיפורו של ד"ר אבו אל עייש ב'הארץ' של אתמול. שיר המתכתב שלא ביודעין עם שירו של מורי ורבי המשורר מאיר ויזלטיר המתפרסם בעמוד הראשון של 'הארץ' דהיום כיאה וכיאות לכובד העניין המעיק על מצפוננו הלאומי
חד-גדיא, חד-גדיא
איש היה בעיר עזה שבארץ פלישתים
ד"ר עז א-דין אבו אל עייש
והיה האיש ההוא תם וישר
ויאמין בשלום ויָסוּר מֵרַע
וַיִּבטח ביהודים
וַיְטפל בנגעי נשיהם
ויילד אותן על האָבְנַיִם
ולא ראה בילדי העברים, נוגשׂים .
ויגדלו הילדים להיות עוורים
טהורי כוונות היו. ויצווּם: עלו, עלו
על מרכבות ישראל ויאטמו הדלתות
ויאטמו לבבות ילדי העיוורים מֵרְאוֹת
כי אך טוב דורש אבו אל עייש
ויעמידוהו במבחן איוֹב
ויהרגו שלוש מבנותיו
ויברך את אלוהיו:
"אשריה אשתי שזכתה ומתה
לפני ארבעה חודשים."
ויבקש האיש המצדיק את הדין, הסברים
(מאולמרט, ברק, לבני, אשכנזי, גלנט. לא מאלוהים)
ויכנס מסיבת עיתונאים
ויפוצצו הורי העיוורים
את המסיבה של אבו אל עייש
ויחרפו ויגדפו את הנבל
המטיל ספק בטוהר כוונות בניהם
שחרפו נפשם למען
הפציץ שלוש מבנותיו
(ביסאן הבכורה, בישלה ארוחת צהריים במותה…
עבדאללה הקטן היה על הידיים וניצל…
מאייר, אעייה ונור האחיינית שיחקו בקיברן…)
וקולגה שלו מסורוקה אמר:
"הוא תמיד ראה את חצי הכוס המלאה
גם אם היתה בכוס רק טיפה"
ואב לשלושה שמשונים עוורים, ילדי מרכבות
שעקרו זה עתה את שערי עזה, הגיב בעוצמה:
"עתה, משמלאה סאת יסוריו
של ד"ר אבו אל עייש
הוא בטח מאושר
מה גם שנותרו לו עוד חמישה ילדים
שלא אתפלא אם יתגייסו לחמאס "
וּמלאה הארץ חמס
וחד-גדיא, חד-גדיא
דשחט מלאך המוות בפגיעה ישירה.
השיר שלך טוב אלף מונים משירו של ויזלטיר.
יפים ההיפוכים בארמזים המקראיים.
כמובן, השיר מאיר זווית אחת בלבד בסיפור הטרגי אבל זו הזווית היחידה שיכולה כנראה עכשיו להיות מוארת.
שמירת האיזון הקדוש במחאה מגמד את המעשים הנוראים שנעשים במלחמות והופך אותה להנהלת חשבונות ששואפת תמיד להיות מאוזנת (ומי כמוני יודע זאת כרואה חשבון)והיא זאת היוצרת את העין תחת עין ואת נקמת הדם שמצדיקה ומנציחה את ההרג ההדדי. האמירה המאוזנת מוציאה כל טעם מיצירה אומנותית שבאה למחות. זהו שיר מחאה על מעשה נורא שעומד וזוהר בפני עצמו בחריגותו, בלי קשר למעשים נוראים שנעשים ונעשו בידי החמאס. שיר על אדם יוצא דופן בהומניות שלו שגם אחרי מה שקרה לו הוא אינו קורא לנקם אלא מנסה להבין את הבלתי נתפס
לאהוד
ההסבר מיותר ,זה מה שכתבתי:
"אבל זו הזווית היחידה שיכולה כנראה עכשיו להיות מוארת".
מקבל את ההערה. הגבתי למלה 'כנראה' המבטאת היסוס וגם לדבריך אודות ריבוי זוויות ראיה. במקרה הנידון, לדעתי, יש רק זווית ראיה אחת, של ד"ר אבו אל עייש.
ולו כולנו (משני עברי הגדר)היינו רואים את העולם מהזווית שלו, המשיח כבר מזמן היה כאן
הגענו להסכמה מלאה
היי שלום לא מכירה את השיר של ויזלטיר
שלך מאוד יפה
להתראות טובה
תודה על האמפתיה לשיר אם כי קשה לי במקצת עם התואר יפה
אני ואתה וכל חברינו הצבענו לחמאס ונתנו לו גב ואמרנו לו קום, השלך כמה שיותר קאסם, אם הם יצאו מעזה, הם ייצאו מכל היבשה, וחיכינו – אבל הפסדנו, כי אנחנו לא יודעים להסתפק במה שנתנו לנו. קודם הלכנו עיוורים אחרי הכשלון שקוראים לו עראפת, שלא היה לו אומץ להגיד עד כאן, אחר כך קידשנו את השטן-חמאס שהבטיח לנו הרים וגבעות, והסתתר בתוך בתינו ומאחורי בקבוקי תינוקינו ושמלות נשינו וירה על ילדי השכנים, מהריסנו מתוכנו יצאו, ועתה אנחנו בוכים, אלליי, יתומים אנחנו.
כואב על הרופא, כואב על משפחתו, כואב על כל תינוק עזתי שנושא עוון אבות על בנים, אבל לא ראיתי אותך כותב שיר על בבר ועקנין שנהרג, כי הוא לא בוגר אוניברסיטה, לא מספיק משכיל, וגם לא על אורית שרצה לחפש מחסה ולא הספיקה, והנשמה הטובה חמאס רק צחק וצחק… כשאתה אהוד יפה נפש לצד אחד, אתה פחות יפה נפש לצד השני שבמקרה הוא אחיך.
איני נוהג להגיב למי שאינו מזדהה בשם. בכל מקרה תשובה חלקית תוכל/י למצוא בתגובה לגיורא
גם אני לא אתפלא. שיר חזק בצוק העיתים.
תודה על התגובה. ושאלת השאלות היא מתי ישכחו המראות הקשים והסיפורים המרגשים ונחזור לנהוג כאילו לא היו הדברים מעולם ונתכונן למלחמה הבאה. אני מנחש על סמך הנסיון שזה יקרה תוך שבועות ספורים. הרי כבר עכשיו, בגלל הבחירות הקרבות, מתחילות מלחמות היהודים כשהמתכונת הבדוקה להפסיקן היא במלחמה נגד אויב חיצוני
אכן מוצלח בהרבה משירו של ויזלטיר.
הוחמאתי מתגובתך
עם כל הסימפטיה, אהוד, ועם זה שאני מבינה את הטיעון בתגובתך לגיורא פישר– זו הצטרפות למקהלה המקרקרת של מי שכל הזמן מוחה אך לא מציע פתרון אלטרנטיבי למצב שבו מנסים להניס אותנו מכאן במלחמת התשה.
סימפטיה למי? ואשמח לשמוע את תגובתך לשיר עצמו. אני מאוד מקווה שאינך רומזת בדברייך לכך שבמעשים כמו אלה שנעשו במשפחתו של ד"ר אל עייש מצאה מדינת ישראל את הפיתרון האלטרנטיבי. משהו בסגנון, הנה, סוף סוף הוכחנו לערבים שאנחנו מטורפים לא פחות מהם ואפילו יותר. האם זה פתרון הקסם שאת מציעה?
אשר למקהלה המקרקרת כדברייך, לכבוד הוא לי להימנות על חבריה מאשר להיות חלק מעדר קרנפים (על פי יונסקו)הדוהר אל אובדנו המוסרי, עיוור לסבל של בני אדם באשר הם.
הצד הנכון פוליטית ומוסרית אינו בחינת הכשר לגרפומן.וזה מה שיוצא: משהו נלעג בתכלית בשורות קצרות
איני נוהג לענות לחפרפרות חסרות זהות