גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
והפעם, לפי בקשתו של חן, משהו יותר אופטימי.
המושג "רחיפאי" מרמז גם על נקודת מבט על העולם.
ביתי עומד על הר הכרמל ברחוב קטן ששמו "אופקים". על השלט בכניסה לרחוב כתוב מתחת לשם "נתיב אופקים" : אופק – מקום בו השמים והארץ כאילו מתחברים. מילת המפתח בהסבר היא כאילו ואכן הנוף המרהיב הנשקף מחלונות ביתי הוא " בכאילו כזה", משקף את מצבי רוחו המשתנים של המתבונן .
נוף ביום מפויס
הַמַּבַּט הַפְּרָטִי מִבֵּיתִי בִּנְתִיב אֳפָקִים
מְלַטֵּף חַמּוּקַיִם מְתוּחִים בְּצִפִּיָה
פַּעַם אֵלוּ שָׁדַיִם וּבְמִשְׁנֵהוּ פִּלְחֵי עַכּוּז
הַגּוֹלְשִׁים אֶל הַמְּשֻׁלָּשׁ הַמִּתְרַגֵּשׁ
בְּמַחֲזוֹרֵי שְׁקִיעָה וּזְרִיחָה
נִסְחָף בְּדַרְכִּי אֶל הַיָּם
שָׁם נֶעְתְּקָה נְשִׁימָתִי וּפָרְחָה לָהּ
בְּמֵאוֹת טְבִילוֹת
אָנָּא, אֱלֹהֵי הַנּוֹפִים הַמְּפֻיָּסִים
עֲשֵׂה שֶׁבְּבֹא הַיּוֹם
אֶטְבַּע בְּזֶה הָעֹנֶג.
מבט חודר וגברי לאהובה – העיר.
היי אהוד.
ראשית, תודה רבה על ההענות לבקשה. שנית, שמחתי להשתתף ולהביט בנוף ביום המפוייס.
אני לא יכול להתאפק מלומר אהה! על הפנייה לאלוהי הנופים המפוייסים – הנה יש גם פיוס ויש אפילו אלוהים…
וברצינות, השיר יפה, חושני, ארוטי כמובן, ובעיקר כמהַ. כמהַ לאותו עונג מרגש, מטהר, עוטף.
לגבי ההערה למעלה, לפני השיר. קודם כל עושה רושם שאתה גר במיקום נהדר. דבר שני, אני אישית נוטה יותר להתייחס לנופים כמשתנים ולאו דווקא למצבי הרוח שלנו כמשתנים (שזו המקובלה). כלומר אותו הנוף הוא לאו דווקא אותו הנוף. לא הכל השלכה שלנו על הסביבה, לא בהכרח.
איזה יופי אהוד
שמעתי אומרים שיש בחיפה חתיכה …
עכשיו הוכחת בגדול שיש 🙂
החתיכה הזאת נמצאת מהעבר השני של ההר אך יש לי גם אחת מרחוב פנורמה
ואחשוף אותה בקרוב
איזו חיפה נהדרת תארת אהוד, והסוף "אטבע בזה הענג" סוף טוב
זו מהותה של מיתת נשיקה, למות באמצע מעשה האהבה