גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
בימים אלה כשהפעולה/מבצע/ מלחמה בעיצומה ומזג האוויר לצידנו וערפל קרב שורר מעל רצועת עזה וכולם מתפללים להצלחה ולשוב הבנים הביתה בשלום וגם יושבים מול הטלביזיה ומציעים פתרונות ל"מצב" , הוצאתי מהנפטלין "פתרון מגירה" למלחמה שלפני הקודמת, זו שאין לה שם בעברית ולכן נכנה אותה בשמה הערבי : אינתיפאדת אל אקצה.
אני מצטער אם השם יוצר רגשות לא נעימים אצל חלק מהקוראים, אך לא מצאתי במגירת הפתרונות שם מתאים יותר.
הפיתרון הסופי
הפיתרון הסופי
לבעית המחבלים המתאבדים :
לתת להם סיבה לחיות
והפיתרון הזמני
להרוג אותם כשהם קטנים.
האם אין איזשהו גבול לחוסר הטעם שאדם מפגין בציבור?
את רואה שאין ליאתי
אל תכעס, אני שואל
צריך לתת למשורר
לשכוח שהוא רואה חשבון
ולרואה החשבון
לשכוח שהוא משורר.
אנחנו אנשים
מסוייטים
והסכיזופרניה לא תמיד עושה חסד
יוסף היקר, וכי למה אכעס? ואם אתה חוזר אלי בשאלה, מהי שאלתך?
אהוד היקר:
מה אומר לך?
איך שלא תסובב ומאיפה שלא תסתכל על מה שכתבת ,זה נראה רע ומריח נורא.
מאחר שבאתר יוצרים עסקינן- זה גם כתוב רע.
מקווה שנתראה בדברים טובים יותר.
גיורא
ושיחזרו כבר בשלום.
שמעתי שתלמיד שלי בן שוויצר נפצע אנושות.
הלואי שיחלים.
כתוב רע – זה נכון. אבל מה הוא אומר בעצם? לתת למחבלים ולמתאבדים סיבה לחיות? להרוג אותם כשהם קטנים?
תוהה ובוהה
לגיורא ולכל המריחים ריח רע.
צר לי שכך אתם מבינים אירוניה מרה.
הרי מאיתנו עולה הריח. ואם נסתכל במראה נראה גם שאנחנו לא יפים במיוחד
שלום אהוד
אני לא כותב הרבה זמן ,אבל למדתי כמה דברים ואחד מהם הוא שכמעט ואי אפשר להעביר אירוניה בכתיבת שירה. שהרי אירוניה היא בסך הכל תזוזה של כמה מילימטרים מ"הדבר עצמו". כשאנחנו מדברים פנים אל פנים אנחנו יכולים על ידי שינוי באינטונציה או בהבעת הפנים להבהיר שמדובר באירוניה.
אבל בכתיבה הדבר קשה ביותר ביחוד בשירה שהיא ז"אנר מצמצם בפני עצמו ויש בדרך כלל עוד פערים שהקורא חייב להשלים.
לכן עצתי היא לחפש תחבולות אחרות כדי להעביר את המסר.
אם מה שאתה כותב נכון, גיורא, חנוך לוין, נסים אלוני ועוד רבים וטובים לא היו "מצליחים". זה הבדל של זווית.
קודם כל זה עניין של כשרון.
קטונתי מול השמות שמנית.
לא טענתי שזה בלתי אפשרי אבל זה מאד "טריקי"
אל תשכח שאצלם מדובר במחזות מוצגים עם הוראות במאי ויש את "רוח היצירה" המתפרסת על פני טכסט ארוך.
כאמור זה לא בלתי אפשרי אבל צריך להיות מודע לאפשרות שהדברים יתפרשו "כפשוטם".
גיורא יקירי, קודם כל אני מודה לך על ה"מחמאה" הלא ישירה בנוגע לכישרון הכתיבה שלי. חוץ מזה, אמנם אני מבין שאתה מורה, אך תרשה לי ללמדך משהו "חדש" , יש שירה רבה וטובה המלאה באירוניה.
ולסיום, הערה כגבר אל גבר, האורך לא קובע ולעתים קרובות, כל המוסיף גורע.
אהוד ידידי
אין לי ספק בקשר לכשרון שלך, לולא הייתי משוכנע בו לא הייתי מפיץ את שירך לכל מורי התנ"ך בישראל.
ולגבי הנושא של האורך. בנושא של שירה- אני מסכים אתך.
בעניינים אחרים ,אני חושב שזו הדרך בה אנחנו מנחמים את עצמנו.
תודה לאלמוני/ת על הסיוע
גיורא, לחלק האחרון של תגובתך אני מצטרף בלב שלם. אשר לחלק הראשון ראה תגובתי בנפרד
הייתי נותנת להם סיבה לחיות
גם אני, חני. וזה גם המסר של השיר – חד וחלק – למי שלא הבין וחשב שאולי אני מטיף להרג ילדים פלסטינאים.
בקיצור זה שיר מחאה
סיכום מענין…
להתראות טובה