בננות - בלוגים / / ברעום התותחים – נקודת מבטם של ההורים
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

ברעום התותחים – נקודת מבטם של ההורים

 

ערב הפעולה הקרקעית – שלושה שירים ישנים שלצערי אינם מאבדים עם הזמן את האקטואליות שלהם. 

מתוך קובץ שירַי "דובר שפת הים" 

יום הורים

 
מֵהָאֹפֶק עוֹלָה פְּלָדָה חוּמָה
נִגְלִים גְּיָסוֹת הַשִּׁרְיוֹן הַדַּק מִדַּי.
הַתִּקְוָה מִתְנַגֶּנֶת
מִתְמַלְאִים דְאָגָה
חֲשׂוּפִים בַּצָּרִיחַ
בָּנִים יְחִידִים
בְּקַסְדָה אֲחִידָה.
 
אֶחָד לְמַעַן כֻּלָּם
מַקְרִיבִים
קָרְבָּנוֹת אָדָם.
נֶעְלָמִים לְתוֹךְ הַשְׁקִיעָה
וְהַשֶּׁקֶט הַמְּשַׂקֵּר, רוֹעֵם אֶת מִצְעָדוֹ:
אַבָּא הִבְטַחְתָ, זוֹכֵר
הַמִּלְחָמָה שֶׁיָצָאתָ אֵלֶיהָ בָּעֶרֶב
וְחָזַרְתָ אֲחֵר,  
הָיְתָה הָאַחֲרוֹנָה.
 
 
 
 
הבן, האב והאין אונים                                                                       
 
אֵין רַחֲמֵי סְתָיו עַל הָאָרֶץ.  
בַּחוֹף הַדְּרוֹמִי שֶׁל חֵיפָה
מַאֲבָק בֵּין קַיִץ לְחֹרֶף 
תְּנָאֵי דְּאִיָּה מְצֻיָּנִים
 
בַּשָּׁמַיִם הַבֵּן
בְּכַנְפֵי צְנִיחָה  
נִשְׁמָט מִיָּד אָבִיו
מְרַחֵף אֶל הַשְׁקִיעָה
  
גּוֹזָל רוֹצֶה לָעוּף     
מִסְתַנְוֵר מִצַּד אָפֵל שֶׁל שֶׁמֶש 
נִסְחָף בְּרוּחַ יְחִידָה מֻבְחֶרֶת
שׁוֹאֵף לִצְלֹחַ אֶתְגָר,
דְּבָרִים שֶׁלָּמַד בַּקֵּן
 
אָרוּר הַמּוֹרֶה    
בְּאֵין אוֹנָיו
לְשָׁמְרוֹ מֵהָעוֹלָם.
דַּקִּים חוּטֵי הַדּוֹנַג  
הַקּוֹשְׁרִים אֶת אִיקָרוּס
לַטַּבּוּר שֶׁל Daddy loss .
 
 
 
 

יום הזכרון
 
רֶבַע לְאַחַת עֶשְׂרֵה, הַמִּשְׁטָרָה מוֹדִיעָה
מִגְרְשֵׁי הַחֲנִיָּה בְּבָתֵי הָעַלְמִין מְלֵאִים               
עַד אֶפֶס מָקוֹם, כְּמוֹ כֵן אָפְסוּ הַשָׁנָה
סִכּוּיֵי תְּחִיַּת מֵתֵי מִלְחָמוֹת הַתָּמִיד יֵשׁ
בְּרֵירָה. דַּקָּה לְאַחַת עֶשְׂרֵה, פַּטְרִיוֹט  
צוֹעֵד עַל חוֹף יָמָהּ שֶׁל חֵיפָה, דּוֹאֵג
שֶׁמָּא רַחַש הַגַּלִּים יִגְבַּר עַל הַצְפִירָה.
לְמַזָּלוֹ, הַמְּהַנְדֵס שֶׁתִּכְנֵן אֶת הָעוֹלָם
כְּמִגְדָּל פִּיזָה, מִקֵּם אֶת הַיָּם בְּסָמוּךְ
לְבֵית הַקְבָרוֹת הַצְבָאִי, וּבְשׁוּרַת
הַמְשׁוּחְרָרִים מִלָּמוּת   צְעִירִים
פַּטְרִיּוֹט עוֹמֵד דֹּם דַּקּוֹתַיִם
מְסַמֵּן  V בַּמִּשְׁבֶּצֶת וּמִסְתַלֵּק.
 
אַחַת  עֶשְׂרֵה   וַחֲמִשָּׁה,
בְּשּׁוּרוֹת הַקְּבָרִים הַזֵּהִים
מִשְׁפָּחוֹת שֶׁשְׁכוֹל יִחוּדָן
מְכַסּוֹת בְּצִבְעֵי שְׁקִיעָה
עוֹד שָׁנָה שֶׁל  מַפָּלָתָן 
בּוֹלְטִים בְּהֵעַדְרָם מֵהַשּׁוּרָה, הוֹרִים שֶׁהַמָּוֶת שִׁחְרְרָם מֵהַצַּעַר .
 
 

 

 

7 תגובות

  1. הדאגה והחרדה מובנות לגמרי.
    ובכל זאת בכל מדינה בעולם מקובל שהחיילים הם המגינים על אזרחים – וכשילדים בני עשר עושים במכנסיים בלילות מפחד, וכך במשך שנים, ראוי לה למדינה שתשלח את הילדים הבוגרים יותר להגן על תנוקות וזקנים.
    התפיסה שהופכת את הילדים-חיילים לאלילים פגיעים (עם כל ההזדהות שלי עם הפחד) מביאה לזה שישראל מהססת להכניס כוחות רגליים לכל מקום שמא יהרגו בניה-חייליה.
    בינתיים מטפלים בזקנים ובילדים מופגזים.
    זו תפיסה מעוותת, וסלח לי על הבוטות.

    • אהוד פדרמן

      אני סולח. בכל מקרה אילו לא שירים פוליטיים. הם אינם נוגעים לפעולה הנוכחית ולנחיצותה. הם התכוונו לאמירה רחבה יותר לגבי תחושותיו של הורה בארץ רחוקה שיצא שוב ושוב למלחמות ואחריו יצאו גם ילדיו למלחמות וכנראה גם נכדיו יצאו והוא מקלל את עצמו שלא הצליח ליצור מציאות טובה יותר עבור צאצאיו

      • הלואי ואכן היינו יכולים ליצור מציאות שכזו. עדיין זהו קיום יהודי טוב יותר מקיומים אחרים שבהם כאילו הכל בסדר, ואין הדבר כך.
        נס שזכינו לחיות במדינה יהודית על אף המחיר הקשה.

  2. "חֲשׂוּפִים בַּצָּרִיחַ
    בָּנִים יְחִידִים
    בְּקַסְדָה אֲחִידָה."

    שלוש שורות שמבטאות את כל החרדה ההורית בתמצית.

  3. אהוד, יש לי אהדה לעולמך ולדרך הביטוי שלך. אני גם מסכימה עם המגיב האלמוני– שהבון טון המקובל בכתיבה על חיילים מעמעם את הכל.

  4. אכן, החיילים עקודים מכול. אתה כותב באומץ, בשורות שמפלחות את הלב.

  5. אהוד פדרמן

    תודה לאמיר לסבינה וללאה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן