גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

כלבי

אז גם אני רוצה להשוויץ בכלב שלי.
השיר נכתב ברגע נדיר של געגוע כשהממזר היה רחוק ממני מרחק בטוח

כלבי

 
כַּלְבִּי חָכָם יוֹתֵר מִבְּעָלָיו
לְעוֹלָם לא תִרְאֶה אוֹתוֹ
עוֹלֶה מֵרָצוֹן בְּכֶבֶשׁ הַמָּטוֹס
מְפַתֵּחַ קַרְיֶרָה שֶׁל עוֹרֵךְ-דִין
אוֹ מַקְשִׁיב לִכְלָבִים זָרִים
הַמְסַפְּרִים לוֹ אֶת צָרוֹתֵיהֶם,
עַל חֶשְׁבּוֹן זְמַן-אֵיכוּת לְרִחְרוּחִים
 
כַּלְבִּי נֶאֱמָן יוֹתֵר מִפּוּדֶל
נִפְרָד מִגּוּרָיו בְּלִי לְצַיְדָם בְּרִגְשׁוֹת אָשָׁם
לא תִתְפּוס אוֹתוֹ מְעָרֵב שְׂמָחוֹת
יוֹדֵעַ לְהַבְחִין בַּהֶבְדֵל הַדַּק
בֵּין קִשְׁכּוּשֵׁי אַהֲבָה לְהִתְרַגְשׁוּת מִינִית
אֵינוֹ מְקַשֵּׁר אֶת הַרְצוּעָה לְאָדוֹנוֹ, וְאוֹתִי
אֶל הַמַּחֲנָק בִּגְרוֹנוֹ.

 
יולי 2003, ריג"נטס פארק.  

14 תגובות

  1. כמה חכם השיר, והכלב..

    • אהוד פדרמן

      חני, בשם השיר והכלב תודה. בעצם הכלב עזב את חצר ביתי וכנראה נגנב, אז רק בשם השיר וזכרון הכלב.

  2. זה כל כך חכם ןדק הבחנה אבל מעל הכול, כל כך משעשע בנימה הצינית המשתקפת ומשקפת אותנו האנשים כהיפוכו של זה עניין. כיף כך להתחיל את זה היום.
    "אינו מקשר את הרצועה לאדונו, ואותי אל המחנק בגרונו." – גדוווווווווול!!!!!!

    • אהוד פדרמן

      רחל, במקום להאניש את הכלב ניסיתי לְכָלֵב את אדונו ולפי תגובתך כנראה הצלחתי

  3. נהדר. והכי אהבתי:
    נִפְרָד מִגּוּרָיו בְּלִי לְצַיְדָם בְּרִגְשׁוֹת אָשָׁם
    מזה חייבים ללמוד !
    וגם את זה אהבתי:
    אֵינוֹ מְקַשֵּׁר אֶת הַרְצוּעָה לְאָדוֹנוֹ, וְאוֹתִי
    אֶל הַמַּחֲנָק בִּגְרוֹנוֹ.
    הרי אנחנו מאשימים את כל מי שאפשר על מה שרע לנו, לא?

    • אהוד פדרמן

      לוסי, הרעיון הוא שאנחנו לא מאשימים על מה שאנחנו לא יודעים. וזה יתרון הכלבים, הם לא אכלו מעץ הדעת ומסתובבים קשורים אך לא עושים הקשרים שמסבכים את החיים

  4. או, בלשון אחרת,

    Animals
    I think i could turn and live with animals ,
    they are so placid and self-contained
    I stand and look at them long and long .
    They do not sweat and whine about their condition ,
    They do not lie awake in the dark and weep for their sins ,
    They do not make me sick discussing their duty to God ,
    Not one is dissatisfied ,
    not one is demented with the mania of owning things ,
    Not one kneels to another ,
    nor to his kind that lived thousands of years ago ,
    Not one is respectable or industrious over the whole earth .

    (Walt Whitman)

    אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהָיִיתִי יָכֹל לִחְיוֹת עִם הַחַיּוֹת.
    הֵן כָּל כָּךְ שְׁלֵווֹת וּמִסְתַּפְּקוֹת בְּעַצְמָן:
    אֲנִי עוֹמֵד וְעוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל בָּהֶן אֲרֻכּוֹת:
    הֵן אֵינָן מַזִּיעוֹת וּמְיַלְּלוֹת עַל מַצֵּבָן:
    אֵינָן שׁוֹכְבוֹת בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת בַּחֹשֶׁךְ, מִתְחָרְטוֹת עַל חֵטְא:
    אֵינָן דּוֹחוֹת אוֹתִי בִּמְנִיַּת חוֹבוֹתֵיהֶן לָאֵל.
    אֵינָן מְמֻרְמָרוֹת,
    אַף לֹא אַחַת מֵהֶן אֲחֻזַּת שִׁגְּעוֹנוֹת רְכוּשׁ,
    אֵינָן כּוֹרְעוֹת זוֹ לִפְנֵי זוֹ בֶּרֶךְ,
    אַף לֹא לִבְנֵי מִינָן שֶׁחַי לִפְנֵי אֶלֶף שָׁנִים,
    וְאַף אַחַת מֵהֶן אֵינֶנָּהּ נְשוּאַת פָּנִים אוֹ מְלֵאַת חֲרִיצוּת עַל פְּנֵי הָאֶדְמֶה.
    (תרגום מ. ג. היום.)

    האם למין דבר כזה הכוונה???

    • אהוד פדרמן

      משה, לכבוד לשירי להיות בכפיפה אחת
      עם שיר של וולט וויטמן שלקיומו לא היה מודע בשעת כתיבתו.
      תודה שהבאת אותו לידיעתי והתרגום שלך בהחלט מוצלח

    • סבינה למשה

      יופי שהבאת את השיר הזה! מעשיר את הנושא, מרחיב את האופקים!

  5. לגמרי!!!

  6. גיורא פישר

    דרך מתוחכמת להגדיר את האדם בהשוואה לבעל חיים.
    השורות חכמות ומצחיקות אם כי נראה לי שהחידודים כיסו מעט את הפואטיקה.

  7. יפה, מלא הבחנות מקוריות.

  8. מעניינים הדגשי ההבדלים בין כלבך(הוא בעל שם?)ובעליו, אהוד. יפות בעיני השורות החותמות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן