בננות - בלוגים / / פני הדור כפני הכלב
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

פני הדור כפני הכלב

 

 הבהרה!  הפוסט הזה הוא מחאה כנגד " אוהבי"  כלבים שהם שונאי אדם.  כאלה המגדלים כלבי תקיפה ומסתובבים איתם ללא זמם ורצועה ואחרים שלא מנקים אחרי כלביהם המחרבנים ברחובות ובגינות הציבוריות. שלא לדבר על אוכלי כלבים ומזניחיהם. אם יש איזה כלב בן כלב שאינו  קורא בין השיטין  וחושב שהביקורת מופנית אליו, אני מבקש את סליחתו מראש

 פני הדור כפני הכלב

אומרים שבני אדם בוחרים את כלביהם בצלמם ובדמותם
וגם שבמשך השנים הם נעשים דומים להם.
לאחרונה רואים יותר ויותר כלבים מכוערים.
בגלל הירידה בתחושת הביטחון שהם מקנים לבעליהם, מספר הפודלים ושאר כלבי המחמד הולך ומתמעט. מנגד,  אנשים אגרסיביים וחסרי בטחון עצמי , מחזיקים יותר ויותר כלבי תקיפה: דוברמנים [קצוצי זנב], אמסטפים [בעלי פני חזיר] ובולדוגים [דמויי צ"רצ"יל]. באחזקת כלבים כאלה הם מממשים את עצמם. ועוד סיבה לאחזקת כלבי תקיפה: אין בעיה לקבל רשיון לכלב בניגוד לרשיון לכלי נשק אחר. בטופס הבקשה לרשיון כלב-תקיפה אין התיחסות לסעיף הלאום, או לשרות צבאי. גם מי שגר בארץ שלא בתוקף חוק השבות או זכות שיבה, רשאי, בהגבלות מסוימות שאינן נאכפות כראוי, להחזיק כלבים חובבי אדם, או כפי שזה מכונה בפיהם הנוטף ריר של הטורפים הולכי על ארבע ,בשר ודם.  

בארצות מסוימות כלבים הם מיעוט נרדף בפני עצמו.  למשל בתילאנד .הכלבים שם, רחמנה ליצלן, משמשים למאכל. כלב שנע בלי רצועה, צפוי חיש קל  להפוך לסטייק נא.    

אישית, מאז שאני מרבה ללכת רַגלי [במילעיל], אני רואה ברחובות יותר ויותר צואת כלבים.  והערמות הולכות ומתגבהות – במקביל לשיפור בתזונתם עתירת החלבונים,  ולמרות יותר ויותר שלטים שמצויר עליהם כלב מחרבן ועליו קו אדום עבה [כמו בשלט אין עצירה] וכתוב : "לוקחים את הנקיון בידיים. גם אם לא נעים, אוספים.  קנס של  490 ₪ לעובר על החוק". לפי המצב בשטח והריחות האופפים , נראה שכלבים אינם מבינים לשון סגי נהור [ הפוך על הפוך], הריחות עושים להם רק טוב , הם לא לומדים  תמרורים לקראת קבלת הרישיון לִחְיוֹת חיי כלב ואינם סובלים מעצירוּת.   ובמילים פשוטות , כלבים חיים בלי לעשות חשבון לאף אחד . 
באנגליה השיטה נוהגת אחרת. הציורים דומים [ כלב מחרבן הוא כלב מחוק], אך הרבה יותר קטנים, אין הסבר מילולי מתחכם, הקנס מגיע עד  1,000 לירות סטרלינג , יש פחים אטומים שכתוב עליהם Dog waste only. והתוצאה? צואה לא מרוחה על סוליות נעלי האזרחים ממגזר הולכי הרגל  . באנגליה אין גם כלבים המשוטטים חופשי ברחובות ועושים עצמם לא מבינים מה רוצים מהחיים שלהם . 
לעומת זאת בסרילנקה יש המון כלבים נטושים משוטטים. לפני כמה שנים , טיילתי בחברת בני  בדרכי עפר בינות פלגי ביוב וערמות אשפה בשכונת עוני בעיר נגומבו. נהג הטוק-טוק [ריקשה ממונעת ] הוריד אותנו באמצע שום מקום [כלומר, בלב הגועל נפש] ונאלצנו להמשיך וללכת רגלי [במילרע].  היינו מתוחים, חששנו משוד ותקיפה. סביבנו התגודדו כלבים חסרי קולר ומותרים מֵרֶסֶן, רזים, מוכי דבר, שחין וצרעת ,שמוטי זנב ונכאי רוח. אנשים כהים, יחפים, לבושים בבלויי סחבות, הסתכלו בנו בהשלמה בודהיסטית, לא מאמינים שהגענו לשם מרצוננו החופשי. לא היו שום שלטי אזהרה, לא לבני אדם ולא לכלבים.  ניצלנו את יתרון אי ההשלמה עם המצב  המאפיין את תרבותנו מערבית  והסתלקנו משם כל עוד רוחנו בנו . אני מתאר לעצמי שעד היום, לא מבינים מה עשינו שם [לא האנשים כהי העור והחביבים  ולא הכלבים]. 
מסקנה:   לכלבים בפרברי נגומבו יש בעיות אחרות מלכלבים במרכז הכרמל, חיפה.  לפניהם עוד דרך ארוכה עד שיזכו להסתובב על מדרכות אספלט במחוזות האדם הלבן ולחרבן שם כאוות נפשם .        

 

 

 

 

 

 

4 תגובות

  1. בורזוי מצוי

    וצ"ל כולי תקווה

  2. אהוד פדרמן

    צר לי שהפוסט הופך במה לשיח ירוד של טרולים עלומי שם ואני עוצר את הענין

    • בורזוי מצוי

      התנצלות
      תודה על ההבהרה וסליחה על אי ההבנה
      עמוקה מצדנו,כלבי ציד עכברים.חששנו לתומנו שאתה מבקש לאסור עלינו את פעילות המעיים ושילמנו לך באותה מטבע
      בכתיבה,שהיא פעילות שיש לה משמעות – בתנאי שמתאמצים ויש קצת כשרון.דוחים כל קשר לטרול – הננו כלבים גזעיים,ומוצאנו מבתי האצילים ברוסיה.ללמדנו,שעכברים היו שם במשכנות אדונינו לא פחות מצואה ברחובות ראנגון

  3. אותי מאוד העציב בהודו מצב הכלבים, כחושים כל כך, מזי רעב, שוכבים באפיסת כוחות מרוב רעב… מצד שני, מצד האנשים לא היה יותר טוב…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן