גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
סוֹפֵר כְּבָשִׂים לְשִׁפּוּד בְּחוֹף אֶרֶץ הָאֵשׁ…
מֵהָאֹבֶךְ עוֹלָה נִימְפָה עֵרֻמָּה
נוֹרְדִי שְׂעָרָה הָבִיל עוֹרָהּ
חוּשַׁי נִדְרָכִים הָעִנְיָן מְסֻכָּן
בַּחֲזִיתָהּ מִטַּלְטְלִים לְלא זְמָם
שָׁדַיִם זְקוּרִים לְבִצּוּעַ זְמָמָם
פָקִיר מְקַפֵּץ עַל חוֹלוֹת גֶּחָלִים
בְּלִי אִתּוּת חוֹתֶכֶת מִיָּמִין
חֲתִיכָה בְּחוּטִינִי,חֲבָל עַל הַבַּד
לְרֶגַּע נוֹצֶרֶת קִרְבָה מְלוהֶטֶת
בֵּין רַדְיָאטוֹר מֻרְתָּח וּפָגוֹשׁ אֲחוֹרִי
נָחָשׁ מִתְפַּתֵּל מִתַּחַת לַגֻּמּוֹת
עַגְבוֹתֶיהָ עַגְבָנִיּוֹת, ראשָׁה אָזְנִיוֹת
…Walk woman, walk off me
עוֹדֶנִי מִתְאוֹשֵׁשׁ וְהִנֵּה צְרוּבַת עוֹר
עוֹלָה מֵחוֹף הַיָּם הַשָׁחוֹר
צְלוֹפָח צוֹלֵל בְּשֶׁטַּח הַהֶפְקֵר
נֶשֶׁר תָּר אַחַר נִבְלַת אַהֲבְהָבִים
תְּשׁוּשׁ חוּשִׁים, חֲדַל אִישִׁים
מֵת בְּמִטָּתֵךְ בְּלִי תַּחְתוֹנִים
מֵת בְּמִטָּתֵךְ בְּלִי תַּחְתוֹנִים
הֶהָיִית אוֹ חָלַמְתִי חֲלוֹם
זִקְפַּת לַיְלָה, לִילִית …
זִקְפַּת לַיְלָה, לִילִית …
רֵיחַ חֲרִיכָה
הַסִּיגָרְיָה נָקְבָה חוֹר בַּכָּרִית.
אהבתי "צְלוֹפָח צוֹלֵל בְּשֶׁטַּח הַהֶפְקֵר
נֶשֶׁר תָּר אַחַר נִבְלַת אַהֲבְהָבִים"
האם זו התשובה הלבנה לדיצני?
ומכיוון שביקשת שיר פרא פרי עטי בתגובתך ל"שיר פרא", אגמול לך פה בהמשך בצלופח משלי 🙂
אכן אמיר, עלינו, המשוררים חיוורי העור, לצאת ולהגן על כבודנו הגברי ולהוכיח לגזע האדונים החדש, השחורים המשתחררים מעולנו ומשחרים לפיתחן של נשותינו (ונתמכים במלחכי בתי שחי ריחניים של שחורות) שגם לנו יש חלומות קשוחים מתחת לחגורה.
איך אמר מרטין לותר קינג: יש לי חלום
מחכה בכיליון עיניים לצלופח שיגיח
סבלנות 🙂 בינתיים, ההצצת כבר בקישורי החשק שסיפקתי לך ב"שיר פרא"?
עדיין לא. אני רושם לפני בלוח הזמנים הצפוף של הקריאה
אהוד, אקדים ואומר שכשהגבתי לך על שירך "הרכבת של שבע", לא קיבלתי את תגובתך חזרה. נשאלת השאלה למה אתה מצפה כשאתה מפרסם כאן?.
הצחיק אותי:" חֲתִיכָה בְּחוּטִינִי,חֲבָל עַל הַבַּד" , על משקל חבל על הזמן…
"עַגְבוֹתֶיהָ עַגְבָנִיּוֹת, ראשָׁה אָזְנִיוֹת" – כנראה בחורה אורגנית…
ומשפט הסיום עם הסיגריה…
יש לי תחושה ש"בחלום ליל קיץ" הזה, מתחת להומור יושב ארוס רציני ביותר…:)
תמי, תודה על מילותייך. אני שמח שמגיבים ליצירותי ובעיקר כשהן מעלות חיוך על שפתי הקוראת בימים שאין בהם הרבה סיבות לצחוק. לגבי הארוס הרציני – אין הנחתום מעיד על עיסתו ובענין הזה צריך לפנות לזוגתו. אני מתנצל על חוסר תשומת הלב ומבטיח להשתדל להתיחס לכל תגובה. מיד עם סיום התגובה הזאת אני רץ, תמי לפגשך ברכבת של שבע.
ארוטי ועם זאת מציאותי,
חני, איזו אמפטיה לארוס הגברי הקשה כשאול
זה נשמע מה זה מצ"ואי וקצת סלח לי סטייתי
אדם צריך להיות מודע לעצמו. לא צריך לשאול את זוגתו. בטח כעת רכשתי לי אויב.
אמירה, היות ואני מזוכיסט – רכשת לך אוהב
נשמע מאיים
מאיים? אהבה? מענין
לא כל כך הבנתי : אם הכל כל כך סבבה למה צולל הצלופח ?
ריקי יקירתי, לא מתאימה לך התמימות הזו