גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
אחרי ההתרגשות שבחידוש אתה מתחיל להבין את ענין הבלוג . אתה שולח את מילותיך על פני הרשת ומחכה לתגובות. שלא כמו בעולם האמיתי בו האחרונים שמגיעים עומדים בסוף התור, בעולם הוירטואלי מי שמגיע אחרון נכנס לראש התור ואז תוך ארבעים ושמונה שעות נדחק במורדו ומה שכתב בדם מקלדתו חשוב כשלג דאשתקד. לכן שם המשחק שלנו, הקוראים הכותבים, הנמצאים פעם בצד זה ופעם בצד שני של המלים הוא תגובה מהירה. לא חשוב, טובה או רעה. מזדהה או מתנגדת. רק לא התעלמות. אפילו יריקה בפרצוף עדיפה על שתיקה .
ורחיפאי אחד כתב זאת בשיר:
נִקְלַעְתִי לִבְרִית הַמִּלָּה שֶׁלִי בְּאִחוּר
שְׁנָתַיִּם לְאַחַר הַצְלָחַת הָעִקּוּר
רוֹאֶה כְּבָר מְטֻשְׁטָשׁ וַעֲדַיִּן שָׁקוּף
מַחֲלִיט לַעֲשׂוֹת בַּמִּלִּים כְּחֵפְצִי הֶחָצוּף
הַמִּתְמַצֶּה בְּפַנְטַזְיוֹת וּתְנוּעוֹת מְגֻנּוֹת
אִם אֲתֶּם נִתְקָלִים בִּי בְּמִקְרֶה
מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחַ לוֹחֲמִים
מִתְאַנֵּס עִם מִלָּה בְּאֵין אוֹנִים
אַל תִּמְשְׁכוּ בִּכְתֵפְכֶם הַשְׁתּוּקָה
פִּתְחוּ עָלַי פֶּה, אֲפִילוּ לִירִיקָה.
אהוד, למה שנירק? אני אוהבת את שיריך ואפילו יותר מכך את פרוזתך.
חחח…
"כל עוד הם מאייתים את שמי נכון…"
לפעמים זורקים עליך עגבניות, אהוד. אבל יש מי שזה לא מנע ממנו להפוך לנשיא.
🙂
כבר ויזלטיר הגדול כתב "קח" :
קח שירים, ואל תקרא
עשה אלימות בספר הזה:
ירק עליו, מעך אותו
בעט אותו, צבוט אותו.
זרוק את הספר הזה לים
לראות אם הוא יודע לשחות.
שים אותו על אש הגז
לראות אם הוא עמיד באש.
מסמר אותו, נסר אותו
לראות אם יש לו התנגדות.
הספר הזה הוא סמרטוט של נייר
ואותיות כמו זבובים, ואילו אתה
סמרטוט בשר, אוכל עפר וזב דמים,
בוהה עליו נים ולא נים.
למרות שאיני מכיר את השיר הזה היה לי הכבוד להיות תלמידו של מאיר ויזלטיר בתכנית לכתיבה יוצרת של אוניברסיטת חיפה ואתגאה כמו ילד שבעבודת הגמר הוא נתן לי ציון 95 אחרי שבתחילת השנה הבטיח שהציון הכי גבוה שייתן יהיה 90. אז אולי יש משהו באימרה שהתפוח, אפילו שאינו מודע לכך, נופל לא רחוק מהעץ
רבי נחמן אמר לא להתייאש, אז סבלנות, ואני אוהבת לקרוא אותך
גם אני אוהב את השירים שלך (בינתיים). אבל אני מחכה לך בפינה וכשיגיעו הגרועים בשיריך וגם אם הם לא יהיו גרועים אני אדאג לכך שיראו כאלה בתוקף "קנאת הסופרים" שלי. אז תחטוף ממני, אך מכיוון שאני פחדן אני שומר את היריקות לשם הבדוי שלי.
או-קיי גיורא, היות ושנינו חמושים במלים זה נראה לי דו-קרב הוגן ואצטט את הכלל מתוך מתוך המערבון" הטוב הרע והמכוער"
(תחליט בכל פעם איזה דמות אתה רוצה להיות)
If you want to shoot,shoot. Don"t talk
תודה למנחמות ולמנחמים. למרות שלא זו היתה הכוונה, נעים להיות מחובק בזרועות מלים טובות (כמובן, בינתיים, נשמות טובות).
ואם לדון ברצינות בנושא הביקורת, אוכל לצטט שוב את מורי ורבי מאיר ויזלטיר שבסדנאות הכתיבה שלו אסר עלינו לדבר בגופו של כותב אלא רק בגופו של שיר וכדי להמחיש את דבריו, היה מציב בקבוק מים על השולחן הענק סביבו ישבנו ואמר: דברו לבקבוק ולא למי שקורא את השיר
אל תתמסר בכזו קלות לחיצי לשון, הם מימלא יבואו עם הזמן, במקומם ושאינם במקומם.
אהוד, מקווה שלא כאבה מדי (הברית). עשה בהן כחפצך, וגם נציץ לך אם אתה מזמין 🙂