גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
אנו על סיפה של מלחמת אין ברירה הבאה.
נראה שההכנות המדיניות והצבאיות טובות יותר ויהירות פחות מאשר לפני היציאה למלחמה הקודמת. העיתוי יקבע בתאום עם מזג האויר.
תחילה לא יכנו אותה מלחמה,אלא מבצע, אולי, מבצע נקיון לקראת השנה החדשה. כמובן שאין ברירה כי האויב אכזר, מר וחסר מוסר והגיעו מים עד נפש וטילים עד אשקלון בדרכם לאשדוד ותל אביב.
כמו לפני כל קודמותיה יש הסכמה מקיר לקיר שעכשיו כמו בעבר ובעתיד הנראה לעין, אין עם מי לדבר. אפילו בחדר עבודתי בו יושב תמהוני, פציפיסט מושבע, יש הסכמה לאומית מקיר לקיר שאין ברירה ויש לחדש את כוח ההרתעה של השלום שתש . נתפלל שתוצאותיה של המלחמה הזו יהיו טובות יותר משל קודמתה. שתתנהל בנחישות ושלא יהרגו בה בנינו ובנותינו וחפים מפשע משני הצדדים. בקיצור נאחל לעצמנו מלחמה חלומית, כירורגית במהותה ושימותו בה רק הזדים והרשעים. ובינתיים, עד יעבור זעם ונחזור לכתוב בהתאם לתוצאות, שירי מחאה ואבל, או שירי נצחון והלל, אני מביא ממואר קצר מתחילת המלחמה הקודמת המוקדש לתושבי "עוטף עזה" – נפגעי החרדה העטופים בחמימות אש הרקטות ומצטמררים מפחד לקול שריקת הפצמ"רים.
עזיבה
כשנשמעה האזעקה בשש בבקר, חיכתה כבר ברחוב המונית שאמורה להביא את אישתי ואותי לנתב"ג בדרכנו לאנגליה, שם גולים זמנית בכורנו ומשפחתו, ואת בתנו בת השבע עשרה לאחי שגר במדינת תל אביב הנמצאת עדיין מחוץ לטווח הרקטות . האזעקה גרמה לאדרנלין להישפך לדמי ואז החל להתרוצץ בי שיח עצבני :
– מי יודע מתי נשוב הביתה?
– האם תפול עליו רקטה בהעדרנו?
– לא סביר, הבית נמצא על צלע הר מוגנת בכוון דרום מערב וחיזבאללה רוצה לפגוע במפרץ חיפה, כלומר בצפון מזרח העיר.
– אבל הם לא מדייקים.
– זה טפשי להפגע מרקטה לא מדוייקת שטעתה בכתובת.
– מה לוקחים כשבורחים?
– הערבים, פליטי ארבעים ושמונה בודאי ישמחו ליעץ לי – רק שאעזוב את ביתי ולא אשוב.
האם גם הם חשבו אז, כמוני עכשיו, שעזיבת הבית היא זמנית ובחלוף הסערה אשוב אליו? האם צאצאי אלה שנשארו, הפלסטינאים בעלי אזרחות ישראלית כהגדרתם העצמית, ישכחו מה עלה בגורלו של משיח השקר הקודם , סדאם חוסיין ויעלו שוב, חדורי אשליות, על הגגות, יריעו לממנה עצמו שליח אללה תורן, נסראללה, המכה ביהודים? האם יצעקו בלהט נקמת העין תחת עין – בעוד טילים שטעו בכתובות שרשמו עליהם שולחיהם, נופלים על בתיהם הלא ממוגנים – תמות נפשי עם יהודים?
– אבי נולד בירושלים ולא גלה מארץ ישראל, אפילו לא לטיול, עד גיל שישים וחמש. היתכן שאני, שנולדתי בבֵּיבִּי בּוּם לאחר מלחמת העצמאות , יהודי ישראלי, דור שלישי לילידי הארץ, דור ראשון לגאולה שכדי למצוא את שרשי העקורים עולה רגל למאה שערים בירושלים – אהיה פליט?
הורדתי מהבוידעֶם ערכת המלטות עתיקה-מודרנית, הכוללת גֶנים יהודיים חסרי ביטחון, אישה וילדה, מחשב נייד, טלפון נייד, כרטיס חיוג, ראוטר אלחוטי לאינטרנט, פנקס טלפונים, דרכון ישראלי, כרטיס טיסה פתוח, כרטיס אשראי בינלאומי, דיסקט עמוס זכרונות ותמונות , ספר שירים של יהודה עמיחי, מחברת ושני עטים, ואת שפתי, העברית.
השארתי קירות עמוסי תמונות שצייר בני, רהיטים, כלים, בגדים, מצעים, מגבות. ספרים שיצהיבו, אלבומים, גינה עם מחשב השקיה, אדמה מדממת, כמה קברים , משפחה, חברים, נוף הררי, שפת ים, אוסף צדפים, מדוזות, זפת שתדבק בכף רגלם של אחרים.
מעכשיו אני צב, ביתי צרור בתרמיל על הגב.
היטבת לסכם את החוכמות ש"לפני" ואת החוכמות ש"בדיעבד". את הפחדים ואת המלחמות הפנימיות בין התחושה הדי ברורה למה שצריך לעשות ובין המחיר שהיא תגבה.הרצון ללכת עם(בטחון) ולהרגיש בלי(קרבנות).
אכן התלבטויות בנוסח, להיות או לא להיות ואוי לי מייצרי (להרוג את הרשעים)ואוי לי מיוצרי (האוסר עלי להרוג חפים מפשע)
ושאלת השאלות : האם עשינו את הכל כדי לא להגיע להתלבטויות האלה?
כמה עייפות, אהוד, והיא של כולנו, אני חושב.
האם עשינו הכל? כן, הכל כדי להסתובב במעגל הקסמים הזה. האם יש דרך אחרת? אולי:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=4937
ברוך שובך אמיר, קראתי בענין את מאמרך אחים בדם. הניתוח מעניין והמסקנות יפות, אלא מה הענין יתגשם, אם ירצה השם (ולא נראה שהוא רוצה, לפי התנהגות דובריו עלי אדמות), יומיים אחרי בוא המשיח.
ואני , שנולדתי סמוך ליום העצמאות שהוא יום הנכבה למנינם של הפלסטינאים רוצה פתרון חלוקת הארץ בימי חיי. פתרון כזה שלא אשאף שילדי ונכדי יחיו בארץ אחרת מחשש לגורל ולאופי מדינת היהודים היחידה בעולם. כי אם לא יחלקו את הארץ הזו לשתי מדינות והיא תהפוך למדינה דו לאומית דה יורה כמו שהיא דה פקטו, עדיף לי שילדי ואני נחיה בארץ אחרת
אני יושבת וקוראת את דבריך, אהוד, על שולחנו של יגאל אלון — כן, אני גרה בביתו– ותוהה מה הוא היה עושה? ומה היה נמנע אילו התקבלה "תכנית אלון", בזמנו?
סבינה יקירתי, לא נראה לי שעליה לקברים והתרפקות על מנהיגי העבר תועיל לנו ולילדינו. ה"מבצע" העומד בפתח נראה כרגע בלתי נמנע ולא נראה שישנה את התמונה ויביא לתוצאה הכי טובה שאפשר לצפות לה : הפלת שלטון החמאס ברצועה והחזרת שלטון הפת"ח (מי היה מאמין שזה יהיה חלומנו הרטוב)
במלחמת בזק מעוטת נפגעים נוסח ששת הימים. נשאלת השאלה, מה הלאה? במי נבחר להנהיג את המדינה בעוד פחות מחודשיים? מי יהיה ברק אובמה שלנו? בטוח שצבע עורו לא יהיה שחור. אני מהמר על אישה בלונדינית!