בננות - בלוגים / / אופטימיות זעירה בקרקעית העין
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

אופטימיות זעירה בקרקעית העין

בבוקר אחד מאותם ימים סתוויים ועגמומיים בהם מתברר בלי התראה מוקדמת ששיגרת חייו הבטוחה היא ארעית, מתנדנדת ורעועה וזה רק ענין של זמן שקוף, חסר טעם וריח שמפריד בינו לבין מותו, צלצל אפרים לקבוע תור דחוף אצל רופאת העיניים . אפרים קם כהרגלו בשש.  בשש ושלושים, לאחר שהוריד את המים באסלה בידית החסכון  בהתאם להמלצת ממשלת המעבר  המנהלת את מדינתו חסרת גבולות הקבע באמצעות תשדירי שֵׁרות מטילי אֵימה ועוד בטרם הספיק לרחוץ ידיים, צלצל הטלפון והודיעו לו שפרצו לבית עיסקו ורוקנו אותו מציוד.  אפרים מכיר היטב את נהלי הפריצות  שכן מידי כמה חדשים מבקרים אותו פורצים, לעתים בביתו וּפְעמים בעסקו. קודם כל לא נוגעים בכלום ומצלצלים למשטרה. אחרי שהשוטרים מגיעים וממלאים דו"ח שנועד לחברת הביטוח ולסטטיסטיקה של דו"ח המפכ"ל הממוען לשר הממונה, מודיעים לסוכן הביטוח כדי שישלח שמאי. בינתיים מגיע שוטר מז"פ המוציא ממזוודת ג"יימס בונד אבקה שחורה ומברשת קטנה ומוצא שאין טביעות אצבעות ואז אומר שזו פריצה מתוכננת היטב  ומשבח את מקצועיותם של הפורצים ושלא לציטוט מוסיף שפריצות זה המיזם הישראלי-פלסטיני היחיד שמצליח.  בעקבותיו מגיע חוקר מִיגוּנים  ובמקביל נציג של חברת השמירה שלא פעלה כנדרש המנסֶה לבנות תיק הגנה למחדל של חברתו שמוכרת אשליה של שמירה. אחריו מגיע חוקר מטעם חברת הביטוח שבא לשאול אם חושדים במישהו. וראש וראשון לחשודים הוא המבוטח, כלומר אפרים שאולי שכח להפעיל את האזעקה ואולי סרח ולא טרח להגיע בזמן למרות שלא הזעיקו אותו מהמוקד . ואז יושב אפרים עם השמאי ונותן הערכה ראשונית של גובה הנזק ומבין שהפיצוי במקרה הטוב יהיה חלקי כי באותיות הקטנות שבפוליסה כתוב שלמרות שאלף ובית התקיימו הרי גימל וטית לא והכי בעייתי הוא סעיף קטן זין כי אותו חוטף אפרים בסוף כשמתעורר שביב תקווה שיהיה טוב. ואז צריך לאסוף את השברים והשיירים, לתקן מחסומים גדרות ושערים להזמין את מחלקת השרות של חברת המיגונים  לתקן את מערכת האזעקה שחובלה ולחכות לטכנאי ש"נמצא בדרך" וכבר מגיע, כלומר כעבור חמש שעות ושש תזכורות עצבניות.
בשבע בבוקר קרא אפרים ב"הארץ" שזה מכבר מסתתר בתוך "דה-מרקר" ש"ליהמן ברדרס" קרסה ושבעקבות זאת "בנק הפועלים" יחטוף אותה בגדול  ו"בנק לאומי" חשוף לסיכונים גלובליים והרגיש עירום ועריה . פשיטת הרגל הגדולה ביותר בהיסטוריה, נכתב בכותרת אחרת מאירת עיניים ומחשיכת לב. אפרים ניסה לקרוא מה כתוב מתחת לכותרות באותיות הקטנות והתקשה כי משהו ריצד לפני עינו החזקה. מידי כמה חודשים נפגש אפרים עם ד"ר שָׁלֵו בקשר לעינו החלשה, העין שמאדימה בקלות , העין שקטנה יותר מחברתה שמתעיפת בקלות ונוטה להעצם בכל הזדמנות שאפרים לא מוכרח להשתמש בשתי עיניו, למשל כשהוא קורא במיטה בשכיבה על הצד ובכלל, עין הנעצמת כשמספיק לאפרים חד-עין לצפות בחיים בדו-מימד, או פשוט כשבא לה להסתתר ולהגן על חולשתה.    לפני עשרים שנה בהיותו בעיצומו של טרימסטר קיץ בעיר בוסטון שבמדינת מסצ"וסטס , החל אפרים מאבד את צלילות הראיה בעינו הימנית. מבוהל הוא פנה לקבלת עזרה במחלקת עיניים של בית החולים " בית ישראל" . ד"ר נתן קופרווסר, רופא העיניים חבוש הכיפה שהיה בתורנות אותו לילה, בדק את העין ואמר בעברית, "שלום וכל הכבוד לצה"ל" ואז באנגלית, זו דלקת ויראלית חריפה שאין לה תרופה והבטיח לאפרים שהמצב יחמיר אך כעבור זמן "בעזרת השם" ישתפר והראיה תשוב וכרגע זה מה שחשוב.  בסוף סיכם בעברית,  "יהיה טוב ואל תדאג."  
ד"ר קופרווסר, יהודי צעיר מקריח ושמנמן שהיו לו קרובים בקריית-חיים, הפגין ביטחון בדבריו ואפרים האמין בו כי באותה תקופה היה עדיין פחות סקפטי לגבי התנהלות העולם בכלל ולגבי גורלו בפרט וּבָטַח בחברות הביטוח, ברופאים שיש להם קרובים בקריית-חייםוליתר ביטחון גם ברבי מלובביץ" נ"י (נרו יאיר), קרוב של אלוהים שגר בברוקלין נ"י (ניו-יורק). 
הראיה בעינו הימנית הלכה ונחלשה עד שאפרים ראה ערפל לבן והבדיל רק בין חושך לאור. משך אותה תקופה לא בטוחה שקל אפרים לחזור בתשובה והתנחם בקריאה בעינו השמאלית בספר בראשית פסוקים ג-ה: "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור: וירא אלוהים את האור כי טוב ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך: ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך קרא לילה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד."
ויהיו עֲרָבִים ויהיו בְּקָרִים, שלושה שבועות ותהי העין המבדילה בין חושך לאור חבושה ותחל הראייה לשוב בצעדי צב חולה לקדמותה. ויחזור אפרים להנות מיפי צבעי הבריאה לצורותיה וישכח את צרתו ויחזור יצר החיים ויפעם  בו.  וירא ד"ר קופרווסר כי טוב ויאמר לאפרים, עינך לא תשוב לתפקד  כבעבר שכן הדלקת הויראלית גורמת לצלקות זעירות על העדשה. מאותו קיץ ואילך היו לאפרים עין אחת חלשה ושנייה חזקה. והחזקה יפתה וחיפתה על אחותה החלשה. המתבונן מבחוץ לא הבחין בהבדל, כי שתיהן הסתתרו רוב הזמן מאחורי משקפיים כהי עדשה ואפרים לא נטה להתלונן שכן ראה סביבו בני אדם עם בעיות עיניים קשות, אחד שלקה בעיוורון מושלם לזולתו. אחר שראה את העולם בשחור לבן. שלישי שהסתמא מהכוח שהקנתה לו השררה. רביעי שעיניו הגדולות סונוורו מהזהב שצבר ואחרון אחרון, לא חביב במיוחד, שראה היטב את עצמו, אך התחרש מהזעקות לעזרה שהופנו אליו.
ואפרים שמח בחלקו וכששאלו אותו לשלומו, אמר שרק לא יהיה יותר רע.  
ראה אפרים שקשה לו לקרוא את האותיות הקטנות בעיתון, ניסה לנגב את משקפיו שוב ושוב אך הכתמים שהופיעו על העדשה סרבו להעלם. ולא רק שלא נעלמו אלא, מעשה נכלים, החלו לנוע ולקפץ לאורכו ולרוחבו של שדה הראיה.
אפרים שטף את עינו החזקה במי עדן והזליף לתוכה טיפות ששימשו בדרך כלל לסעוד את אחותה החלשה. הוא סגר ופתח את עינו אין ספור פעמים אך זו עמדה במִריה ותעתעה בראייתו. הסתכלותו האופטימית אך חסרת האשליות של אפרים  התערערה באחת.
 בשמונה וחצי בעיצומו של טיפול בעניני הפריצה שערערה את מצבו הכלכלי של אפרים ושינתה את השקפת עולמו לגבי האפשרות שיהיה אי-פעם טוב , צלצל לרופאת העיניים ד"ר שָׁלֵו. המוקדנית ענתה שהיא יכולה לקבוע לו זמן לעוד שבועיים. אפרים אמר שזה ממש צונאמי עין והמוקדנית אמרה שיתקשר בחמש אחה"צ כאשר הרופאה תגיע למרפאה. ברבע לחמש, אחרי שאחרוני ספקי הביטחון הכוזבים עזבו והשאירו את אפרים בוהה בעיניים נחלשות במכתב בהול שהגיע באמצעות שליח מחברת הביטוח ובו נדרש אפרים , מיידית, להציב שומר בעסקו כדי שפקידי החברה מכוסי התחת יוכלו לישון בשקט כבר באותו לילה של תחילת הסתיו שהקדים להגיע, צלצל אפרים לד"ר שלֵו ונענה שהרופאה עדיין לא הגיעה. אחר כך צלצל כל חמש דקות כי רצה להיות הראשון בתור הדחופים ובחמש בדיוק אמרה לו המוקדנית לחכות רגע ואחרי דקה שנמשכה כנצח ובה תרגל אפרים אמירות שישכנעו הרופאה בדחיפות ענינו, הודתה לו המוקדנית על ההמתנה ואמרה שד"ר שלו תקבל אותו ב 18:40. רבע שעה לפני המועד שנקבע לו עזב אפרים את זירת הפריצה כשפנסיהם הכבויים של הטרקטורים שנותרו לפליטה בחצר מביטים בו כאומרים, הנה מִבטחנו האחרון נוטש אותנו. כעבור רבע שעה ולאחר שחצה שני רמזורים אדומים , נחת בפתח המרפאה.
בחדר ההמתנה ישב גבר צעיר ולידו, לפי השמות הכתובים בגדול על תיקיהם, אופק כבן תשע וליאור כבת ארבע. ליאור צחקה והסתובבה בחדר מפלרטטת במבטים בהירים עם אפרים ועם גבר נוסף במשקפיים שישב בחדר. אופק מרר בבכי וסרב להתנחם למרות שידוליו של אביו. 
"תראה אופק, הרופאה אמרה שהמשקפיים הם רק לזמן קצר."
אופק התכסה ענן.  
"אחרי שהראיה תשתפר תוכל להסיר אותם."
הענן מעל אופק החל נוטף דמעות .  
"אתה חייב לעשות מה שהרופאה אמרה כי זה ישפר לך את הראיה, חוץ מזה
תראה, חצי מהאנשים בעולם חובשים משקפיים. אפילו דוד אלכס" הצביע על האיש הנוסף שישב מולם.
"אז למה אתה לא ואמא לא וליאור לא?" שאל אופק ומשך באפו.  
הדוד אלכס אמר, " אורלי שלי רוצה משקפיים אפילו שהיא לא צריכה" .
אופק התקדר עוד יותר : "יש כאלה שרוצים ויש כאלה שלא. ואני לא!"
אפרים שתחת לשונו יש משפטים מזומנים לכל מצב, אמר: "מנסיוני, האופק יתבהר לך בעזרת המשקפיים."   
ואת אופק לא ענין הניסיון של אפרים וחשב רק על חבריו שיצחקו עליו ויקראו לו משקפופר, קם ואמר שהוא צריך פיפי ניגש לבית השימוש נכנס וסגר את הדלת אחריו בלי להדליק אור למרות שבחוץ כבר ירדה החשיכה . אביו קם ופתח את דלת השרותים. אופק נבהל וצעק: "אני באמצע.."  ואביו סגר ואמר, זה רק אני, אבא והדליק את האור . אחר כך נפתחה דלת השרותים ואופק גימגם : "אני לללא מצליח ל…" ואביו נכנס והוריד את המים. אחר כך הם אמרו שלום לדוד אלכס והלכו.   אותו רגע נפתחה דלתה של הרופאה ויצאו אישה ושני ילדים שהיו איכשהו קשורים לדוד אלכס שלא היה בתור ואפרים נכנס לחדר הרופאה . הוא הודה לה על שקיבלה אותו בהתראה קצרה והיא שאלה במה תוכל לעזור לו. אפרים סיפר לה שרגע לפני שיצא ממכוניתו שמע תשדיר חסות או שרות המזהיר שמי שיש לו הפרעות בראיה צריך להבדק שמא זה סימן מוקדם לשבץ מוחי. כרגע אני רוצה דברים פשוטים , אמר אפרים, שתשללי את האופציה שאחטוף שבץ מוחי ושהלילה לא יפרצו לי לעסק כי אין לי ביטוח. הרופאה חייכה. היא בדקה את ראייתו של אפרים כשהוא חבוש במשקפיו.   שש שש, אמרה. אחר כך הזליפה לעיניו טיפות ובדקה לחץ תוך עיני. עד כאן הכל בסדר, הוסיפה. היא הזליפה שוב שתי טיפות בכל עין להרחבת האישונים והורתה לאפרים לחכות בחוץ. אפרים יצא. במקומו נכנס גבר אחר חבוש משקפיים . בעוד אפרים מחכה להתרחבות אישוניו נכנסו לחדר הקבלה, צעירה עם שני ילדים קטנים, שלושתם בתחפושת מושלמת. לולא דברו בשפת שונאי ישראל היה אפרים חד-עין טועה בזהותם וחושבם לבני טובים מהכרמל. להגנתו יכול היה כמובן לגייס את העובדה שעיניו לא במיטבן, אך אותו רגע אפרים רק כעס על עיניו ואפו שאינם מזהים  אויב פוטנציאלי . הם דיברו ביניהם ערבית בנינוחות וחופשיות, כמו אינם נמצאים באוירה עוינת. מבטו ההולך ומתערפל של אפרים לא הצליח להתקל במבטיהם האדישים לקיומו.
ראייתו הנעכרת הזכירה לאפרים את ימי בוסטון ואת ד"ר קופרווסר, אך האופטימיות של אותם ימים נעלמה. אפרים חשש שבנוסף לפגיעת הפריצה במקור פרנסתו וקריסת הכלכלה בכללותה והגיס החמישי מבית ואיומי החיזבאללה ופצצת האטום שמפתחת איראן, הוא הולך לאבד את מאור עיניו, כלי עבודתו העיקרי במעשה הכתיבה. אפילו המחשבה שהכנסתו ככותב עיוור תהיה פטורה ממס לא הצליחה לנחמו. בינתים יצא הגבר שנכנס אחריו והתישב לידו. הצעירה ושני ילדיה נכנסו לחדר הרופאה.
שני גברים חבושי משקפיים ומורחבי אישונים ישבו זה לצד זה בחדר המתנה בפנים דאוגות, שקועים במחשבות אודות השינויים החלים בהשקפת עולמם ושומרים על זכות השתיקה .
כשיצאו הצעירה ושני ילדיה, קראה הרופאה לאפרים להכנס.
"שב לפני מתקן הבדיקה", אמרה "והרם את ראשך בבקשה."
היא הזליפה לעינו החזקה עוד שתי טיפות, הגביהה את תומך הסנטר שיתאים לגובה עיניו של אפרים  אמרה לו הסתכל לכאן, מסמנת בידה את כתפה השמאלית והחלה את הבדיקה של קרקעית העין. בדיקה קצרה בעין החלשה ובעיקבותיה בדיקה מדוקדקת וממושכת בעין הנחלשת. לצורך הבדיקה תקעה הרופאה גליל בארובת העין הנחלשת שמנע מאפרים כל אפשרות עיפעוף. עינו החלשה של אפרים הביטה בכתפה החשופה של ד"ר שלו שהיתה במרחק 20 ס"מ ממנו, אפו רחרח את המרווח האינטימי וניסה לנחש מהו הבושם שמשתמשת בו ומה אכלה לצהריים. היא סרקה בעזרת זרקור צהוב את מעמקי העין. ציותה על אפרים להסתכל ימינה שמאלה למעלה ולמטה. לאחר כעשר דקות כשהעין פעורה ומגורה ורואה כוכבים , סיימה את הבדיקה ואמרה, "נתחיל בבשורות הטובות, אין לך קרע ברישתית".
"ומה הבשורה המרה?" הזדרז אפרים לשאול 
"יש לך דימום קל ברישתית."
אחר כך הסבירה לו בעזרת  דגם עין שמונח היה על שולחנה, "כשאנחנו מתבגרים" …..אפרים התבונן בד"ר שלו הצעירה ממנו לפחות בעשר שנים והבין שהיא מנסה להיות נחמדה אליו לפני הטלת הפצצה …. "נוטה הנוזל הצמיג בחלל העין להתנתק מהרשתית וזה עלול לגרום לקרע . כמו כן זה גורם להפרעות בראיה מהסוג שיש לךָ. אני רוצה שתחזור אלי למעקב בעוד ארבעה ימים."  
"זהו?" שאל אפרים.
"כן," אמרה ומשום מה הרגיש אפרים שד"ר שלֵו השיבה לו את חייו במתנה.
אפילו תשדיר השרות ששמע במכוניתו, בעודה מגששת את דרכה באפלה בין הבהקי אורות וצלליות של גופים נעים, המבשר שגם יום חלום יכול להפוך ליום אסון, לא הצליח להעכיר את רוחו.
מאוחר יותר בערב, לאחר שאישוניו התכווצו בשל תפוגת השפעת הטיפות והתרחבו שוב בגלל החשיכה ששררה באולם הקולנוע, צפה אפרים בסרט "הפרפר ופעמון הצלילה"  המספר סיפור שהיה:   בעקבות שבץ מוחי ששיתק את גופו – השמיעה, התודעה, הזיכרון והראיה בעין שמאל הם כל מה שנשאר לעיתונאי ז"אן דומיניק-בּוֹבִּי .  ובמצבו הזה, עינו בשדה ראייתה המוגבל קיבלה משמעות של עולם ומלואו. באמצעות עדשת העין ראה. בעזרת עפעפיה דיבר ובשיתוף פעולה בינה לבין זכרונו, עשה אהבה עם מטפלותיו. וכשבתו הקטנה  נישקה אותו על לחיו, ליטפו אותה ריסיו הרטובים והיא חייכה מבין הדמעות ואמרה, אוף אבא אתה מדגדג אותי.
 
את סוף הסרט אפרים ראה במעורפל.
 
ויהי בוקר ויהי ערב יום אחד. וַיַּרְא אפרים כי סך-הכל היה יכול להיות יותר טוב וגם יותר רע.
 

7 תגובות

  1. יופי של כתיבה ,אירונית עם ראיה גם מעט חומלת על חולשת הפרט והמדינה.

  2. מהנה בתוכן בכתיבה המתגלגלת והמיוחדת.
    אני הייתי מצמצם את כמות הנושאים בסיפור אחד כזה, קצת מתפזר מדי לטעמי.
    כאמור מהנה בהחלט.

  3. אוהבת את הפרוזה שלך אהוד. מקווה שתמצא לה מו"ל.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן