בננות - בלוגים / / בטיפול
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

בטיפול

כשהגיע ליהוא לגיל ארבעים, התיאשה ימימה כּוֹיָפָה  מנסיונותיה לכופפו ולדובבו  ושלחה אותו לטיפול זוגי פרטני. לפני המשלוח ארזה אותו היטב בבגדים חדשים ואמרה, אני את חלקי כבר נתתי והיות ואתה תיצג את עמדתי בענין הזוגיות, זה חשוב שתדפוק  הופעה טובה. ליהוא נתפס ל"תדפוק" כמו ילד המוצא בשיח מילה רב-משמעית עטופה בקונדום, הוסיף דגש לפ" הרפויה (ליהוא, מיותר לומר, אינו מהמגזר שהוגה פּ" כמו בּ") וחזר בראשו על המילה בהיגויהּ הנכון,  שוב ושוב כמו מנטרה, עד שחטף זיקפה דגושה והעלה בדמיונו  דמות מטפלת – אישה לִבְנַת פנים עם עור חלק ושער שחור וחלק אסוף באין סוף מסרקות, לבושה קימונו של גיישה שהוא יצטרך להתיר, לפתוח המון קשרים עדינים ולהסיר הרבה כיסויים שהיא צברה עם השנים, כדי להגיע לעור עצמו. ואז הוא יגיד לה שֶׁיְמימה מהחוג לאוריגמי שלחה אותו ונוּריקוֹ-סַן תלמד אותו בַּקְדַם טיפול, לקפל יפה-יפה את הבגדים וכשהוא יהיה בבגדי המלך החדשים, ידפּוק אותה בתנוחה לא נוחה והעיקר, העברית תצא מהטיפול הזה מְתוקנת.

במציאות, המטפלת היתה גבר מיוסר וצנום עם צמה קטנה וזקנקן לֶנִין מחודד שלבש חולצת כפתורים לבנה שלא הסתירה את שער חזהו המלבין. בפגישה הראשונה הם  ישבו בזוית של שמונים מעלות האחד ביחס לשני והמטפל לא הֵפֵר את שתיקתו של ליהוא משך חמישים דקות. בדקה החמישים ואחת שבר המטפל שוויון נפש ואמר, אנחנו צריכים לסיים וכשליהוא אמר שזה לא פֵייר פְּלֵיי, המטפל אמר שיש חוקים ובשום מקרה אין הארכה והם ידברו על זה בשבוע הבא.  

משך כל השבוע ההוא הרגיש ליהוא שלמטפל יש יתרון  עליו. לא רק שהוא במגרשו הביתי והכורסא שלו נראית נוחה יותר, אלא הקופה שלו דופקת כל דקה שמונה שקלים שאינם נרשמים בספרים והצרוף הלא מקרי הזה שיגע אותו.

בתחילת הפגישה הבאה פתח ליהוא את פיו וסגר אותו כדג ופתח את סגור ליבו ונוּ-נוּ,  הפה הפך לג"ורה וכל הלכלוך שהצטבר בקיבה משך השבוע נשפך על המטפל. המטפל גילה מקצועיות, לא זז מכורסתו למרות שהיה מכוסה  בקיא שחור מעורב בדם ובעודו מגיש לליהוא קופסה של קלינקס כדי שינגב את פיו, שאל אותו, מה אתה חושב יוכל לשפר את הרגשתך?     ליהוא אמר, זה לא יתכן שכל שבוע אני אפסיד ארבע מאות שקלים ובנוסף, חמישים דקות יקרות מחיי שלא לדבר על זמן נסיעה ובנזין ובלאי וירידת ערך ואובדן ביטחון עצמי ופגיעה בתקציב המדינה. הרי הסיבה העיקרית לכך שימימה כּוֹיָפָה שלחה אותי לכאן היא שאני לוּזֶר ואם נמשיך במתכונת הזו, אין ספק, מצבי יחמיר.

המטפל הִמְהֵם.. ליהוא הבין שהוא המום ממכת הפתיחה והמשיך :

אני מציע משהו הוגן יותר, חמישים דקות טניס במגרש נייטרלי והמפסיד מזמין את המנצח לארוחה במסעדה לפי בחירתו של האחרון. 

זה נמשך כמעט שנתיים, המשחקים הדו שבועיים והארוחות בעקבותיהם.  התברר שהמטפל חלם מזמן על סידור כזה וגופו הכחוש תפח מהחומוס שליהוא האכילו בעקבות הפסדיו. ליהוא מצידו נפתח  ודיבר עם ימימה על נצחונות קטנים שיש לו בטיפול, חוץ מזה הוא השתזף, התמלא בַּפָּנים וחטף "Tennis Elbow" . 

 

יום אחד, המטפל שנמצא אותו רגע בפיגור 15:30, נפל בעיצומה של המערכה השניה. 

ליהוא חשב שהמטפל מנסה להרוויח זמן פציעות, חש חמלה כלפיו והניחו לשכב כשהוא סופר בליבו עד אלף.

 

דום לב, קבע הרופא של הניידת לטיפול נמרץ. אחר כך מילא תעודת פטירה ושיבּץ את המטפל בָּרוּבְּרִיקָה של גברים שישבו שנים בכורסא בלי לעשות דבר מלבד להַמְהֵם  ולפתע החליטו לעשות ספורט ולהתאמץ עד מוות בלי להתיעץ ברופא.

שילוב של טניס וחומוס יכול לגרום אפילו לסוס להשתבֵץ, סיכם הרופא את האירוע ופנה לפתור תשבץ היגיון.

 

ליהוא חזר לשתיקותיו כבימים ימימה והוא רק בן ארבעים ושתיים.

 

                                             

9 תגובות

  1. משעשע ושנון

  2. שולמית אפפל

    נהנתי לקרא.
    דומה שיש במטע הבננות יותר חיפאים וחיפאים לשעבר מאשר חלונות אל נוף הכנרת בטבריה עילית, בדקתי….
    ברוך הבא!

  3. אהוד, אתה כותב כלבבי.

  4. יפה ושנון. ברוך הבא.

  5. וולקאם וולקאם אהוד
    כיף לקרוא אותך גם כאן

  6. ברוך הבא. יופי של קצרצר. אהבתי מאוד.

השאר תגובה ל עודד פלד ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן